תופעה: רווקים ורווקות דתיים גרים ביחד בדירות משותפות

סצנת הרווקים הדתית לאומית בירושלים היא כבר מזמן לא ביצה קטנה, אלא סבך עירוני מלא בקשרים שונים, זרמים וזהויות שבאופן מסורתי מנפק תופעות שמאתגרות את הנורמות של העולם הדתי לאומי. אל שרשרת התופעות מצטרפת כיום אחת חדשה שמהווה מבחינת המיינסטרים הדתי לפחות פריצת גדר לא קטנה: דירות שותפים מעורבות בהן גרים בנים ובנות ביחד. יחד עם פריצת גדר זו הרווקיה הירושלמית לא יכולה להתעלם מהמסגרות המקובלות בעולם הדתי לאומי והתוצאה היא מגורים משותפים לצד דיני ייחוד ונגיעה מושרשים היטב בקודקס ההלכתי.

באופן מפתיע למדי, בשונה מתופעות שונות במגזר הדתי, תופעת המגורים המשותפים לבנים ובנות במגזר אינה בקרב בוגרי תיכון למשל ובניגוד לסטיגמות מדובר לעיתים בבוגרי ישיבות גבוהות, ישיבות הסדר ומכינות. כך המגזר הדתי לאומי מותח את הקווים כשמדובר חד משמעית על סלתה ושמנה של הציונות הדתית.

גידי, 29, סטודנט לתואר ראשון באוניברסיטה העברית, הוא בוגר ישיבה גבוהה. עבורו התהליך שהוביל למגורים בדירה מעורבת לא קרה בבת אחת: "בעיניי, מבחינת ממוצע סטטיסטי, רווק דתי לאומי הוא היצור הבודד ביותר בארץ. אדם נורמטיבי חרדי בגילנו נשוי כבר, החילוני גדל לתוך עולם בעל קודים המאפשרים מגורים משותפים עם בנות או שהוא כבר בזוגיות מסוימת, ואילו אצלנו, המערכת החברתית-הלכתית לא יודעת להכיל את השלב בחיים שנקרא רווקות".

"בהתחלה גיליתי שאני לא באמת מסוגל להתחתן אחרי שניים-שלושה חודשים, אז ממילא וויתרתי על חלק מהחלום הישן ההוא, של זוגיות דתית לאומית 'תקינה', וככל שהזמן עובר, העולם הרגשי שלי מעמיק והדבר הזה שנקרא 'חיים' נכנס לתמונה", הוא מספר. "אני לא מזרוחניק מפתח תקווה שפשוט משנה סתם כך את הציפיות שלו, אלא שהדרישה שלי מהדת נהייתה עמוקה יותר. זאת מערכת מורכבת בה הרצונות שלך וההגות הדתית מנסים לדור בכפיפה אחת בתוך חיים נורמליים. בעיניי, היום, לגור עם בחורה זה לא כזה אישיו גדול. עברתי דבר או שניים בחיים, אני כבר יודע מה זה להיות בזוגיות ומה זאת בחורה. אני כבר לא בן 22 שחושב לעצמו 'וואו, מעניין איך זה לחיות עם אישה'".

חבל לפספס אדם טוב בגלל מגדר

"הרכב הדירה שלי הוא לא מבנה האישיות שלי, ולא הצהרה על העולם הדתי שלי", מסביר משה, 32, מאסטרנט באוניברסיטה העברית, "בין כה וכה זאת דירת רווקים. זה לא בית שאני בונה, זאת לא הצהרה, זו תחנת ביניים, מקום שאני גר בו עד שהדברים הרציניים יותר ייסגרו. אני נמצא בנקודה בחיים בה אני מסוגל להכיל טענות סותרות אל מול ההלכה. יותר מהכל חבל לי לפספס אדם טוב בגלל מגדר".

"כל העניין קרה די דרך אגב", מוסיף משה ומספר על הדרך בה נכנסה בחורה אל דירת השותפים שלהם. "חיפשנו שותף חמישי לדירה, היה חשוב לנו שהוא יהיה נקי ובגלל שאנחנו קבוצת גברים לכולם היה ברור שאם נכניס בחורה העניין הזה יוסדר. מאוחר יותר הדיירת החדשה הפכה לחברה טובה שלנו והתברר שהיא מלכלכת כמו נהגת משאית אבל זה כבר סיפור אחר".

רונן, 26, גדל בתוך הזרם המרכזי של הציונות הדתית: ישיבה תיכונית, הדרכה בבני עקיבא וישיבת הסדר. "אני מאוד מחובר אל העולם הדתי, גדלתי בתוכו ואני חלק ממנו. ברור לי שזה עדיין לא הולך יד ביד עם הנורמות הדתיות בחברה שלנו, אבל אני מאמין שעם הזמן החברה הדתית באזורים מסוימים בישראל תקבל את התופעה הזאת כדבר רגיל ובריא לרווקים דתיים, למי שבוחר כך לעצמו. קשה לי להזדהות עם הטענה שמגיעה מחלקים בציונות הדתית על מציאות מינית מופקרת. בטענה עצמה ישנו מימד גדול של חוסר צניעות, של התעסקות בקצוות אפלים. כל עוד הגבולות הבריאים נשמרים, ויש סטטוס קוו בשאלה איך יוצאים מהמקלחת - יכולה להיווצר מציאות בריאה שאני לא רואה בה בעיה".

"אסור לסגור דלת, כל דלת"

אצל רעות, 26, הבחירה בדירה מעורבת לא הגיעה מרצון למרוד במוסכמות אלא מתוך שרשרת של חוויות בעייתיות שעברו עליה תוך כדי חיפוש הדירה: "מלכתחילה, חיפשתי דירה עם בנות, אך בכל הדירות שבדקתי היו בנות שלא התאימו לי מבחינת האופי, או שהיו כללי דירה הזויים: אסור ללכת עם מכנסיים מחוץ לחדר, אסור לארח בנים בימי חול, כולל בני משפחה, או שאסור לארח בנים אחרי השעה 20:00. היתה דירה אחת שההורים באו לגור בה במשך שלושה חודשי הקיץ והמקרה הכי נורא שנתקלתי בו: אסור לסגור דלת, כל דלת. גם אם סתם בא לך להיות מצוברחת בחדר לבדך או שחשקה נפשך במעט פרטיות. בסופו של דבר, אני מעדיפה לחשוב על עצמי כאל אדם בוגר בעל אחריות למעשיו, וזה הוביל אותי לגור בדירה משותפת עם בנים".

"בשלב מסוים הבנתי שיש לזה יתרונות משמעותיים", מוסיפה רעות. "אחרי דייטים אני שומעת את הצד שלהם בסיפור. אני זוכה להיות הזבוב על הקיר. ברווקות כמו במלחמה - ידע הוא כוח וכל האמצעים לגיטימיים. אני גם זוכה ביתרונות שבנות אחרות לא מכירות בכלל: אם אני צריכה חיזוק לפני שאני יוצאת לדייט מבטיח - אני עוברת אצל אחד מהם. הם גם שומרים עליי במקרה של מטרידן פוטנציאלי או דואגים להכיר לי את החתיך התורן מארוחת שבת האחרונה, ולעולם אין לזלזל בהנדימן זמין. חוץ מזה, שאם נופלים על השותף הנכון, בא הקץ על הרווקות. הרי אתם כבר גרים ביחד, ואת מכירה את הרגלי ההיגיינה שלו. כל מה שנותר הוא להיפטר מהצלע השלישית".

כמובן שלא הכל דבש ונופת צופים בדירות הירושלמיות. מגורים עם בן המין השני מחייבים מתן תשומת לב ללבוש, להתנהגות ולמתח שעלול להיווצר בתוך דירה שמנסה לקיים חיים סדירים. "יש חיסרון אחד בולט - פיתוח רגשות כלפי שותף", משתפת רעות, "טוב יעשה כל אדם השוקל לגור בדירה כזו ויקבע לעצמו קווי גבול ברורים, מתווה שלום כללי עם השותפים. כדאי להחליט על סטטוס קוו מסוים, כמו שמירת ייחוד או נגיעה, שכל החורג ממנו ולו באצבע קטנה - מתחייב לשטוף כלים שבוע שלם. גם עם החבר, בן הזוג, הדירה המעורבת לא תמיד מאפשרת אטמוספירה חיובית. ככלל, אני בעד תחרותיות בריאה, זה מעודד להשתפר ומעלה את הרף. אבל המצב שונה כשבן הזוג מרגיש מאוים. הקנאה, הלגיטימית והמחמיאה, הופכת מירוק נעים לירוק חומצי".

בין כך ובין כך, החברה הדתית לאומית חצויה בהקשר זה ושבירת המוסכמות המגזריות מייצרת לעיתים תגובות קשות מהסביבה - משפחה, חברים או אנשים בקהילת בית הכנסת.

אמיר, 28, חי בדירה עם עוד שותף ושותפה ומספר על התגובות בהן יצא לו להיתקל: "פעמיים יצא לי לפגוש תגובות קשוחות מהסביבה. אצל אחד החברים מהשכונה, שגר עם שותפה, ניגש נציג מהקהילה בה אנחנו מתפללים והציק לו על כך שהוא משמש דוגמא רעה בשכונה. במקרה אחר, בארוחת שבת משותפת עם גיס של שותף, העניין עלה במקרה על השולחן. הגיס לקח את זה קשה והתחיל לצעוק "מה זה, למה עושים דווקא". אני מאמין שזה נובע מהפנטזיה של איך זה יכול להצטייר כלפי חוץ. אבל האמת היא שמדובר בעניין שולי - כל אחד בחדר שלו ובמרחב המשותף יש בעיקר צחוקים".

מטבעם של דילמות חברתיות, קשה לקבוע האם זה עוד שלב בוויתור של ה'לייטים' על העולם ההלכתי, או אבן דרך שתאפשר בעתיד קיום אורח חיים דתי שלא במסגרת קהילתית. בנים ובנות דרים יחד בכפיפה אחת.