אנחנו בעיצומה של תקופת 'בין המצרים', ולא רק בלוח השנה אלא גם בשדה הקרב; בין המיצרים - בין הומניטריות כלפי האויב לבין הומניטריות כלפי בנינו ואחינו לובשי המדים ואזרחי ישראל כולם, המופגזים יום-יום ולילה-לילה.
ההומניטריות הנדרשת מאתנו כלפי נפגעי עזה, ע"י אומות העולם הצבוע, היא 'נוצרית' במהותה, ואיננה יהודית! היא דורשת מאתנו, כביכול בשם המוסר, להושיט 'לחי שניה', לאחר שאויבינו ניסו למרוט לנו את הלחי הראשונה, באלפי רקטות וטילים. הטרור האכזרי עד זוועה ממשיך להתל בעולם החופשי, ומשתמש בעזתים כ'בשר תותחים' ביודעו שאנחנו, מצפון העולם, נושיט לו את הלחי השנייה.
מבחינת ההלכה והמוסר היהודי אין מנוס מלנהל מלחמת חרמה באותה גזרה בה בחרו אויבינו, על גבם של אוכלוסי עזה, עד אשר תעלה שוועתם גם באזני שליטי קטאר וטורקיה ומצרים וסודן, ולא רק בעולם המערבי, הנוצרי. אם חפצי חיים אנו אזי הדרך ההומאנית ביותר היא 'להוריד את השאלטר', לכבות את החשמל ולחסום את אספקת המים, הדלק וכל השאר, כדבר ה' ביד אלישע הנביא "כה אמר ה', כל עץ טוב תפילו וכל מעייני מים תסתמו וכל החלקה הטובה תכאיבו באבנים" (מלכים ב' ג,יט).
והדברים מפורשים בדרש חז"ל המובאים ברש"י על הפסוק "ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה - אף להרעיבה ולהצמיאה ולהמיתה מיתת תחלואים"! זו ההומניטריות החז"לית!
אוכלוסיית עזה שתיקלע בין המצרים תיאלץ להחליט למי היא מפנה עורף, הלנו אם לצרינו? האוכלוסייה ה'בלתי מעורבת' בהכרח תתמרד כנגד לוחציה האכזריים, ויש לשער כי גם היקף המידע המודיעיני יגדל בהתאם.
זו מוסרי, זה יהודי, זה אפילו בבחינת 'אור לגויים' כיצד נלחמים בסרטן הטרור!