הכרעה מוסרית
מנהיגי הציבור נדרשים כעת לקבלת החלטה מעשית על מטרת המבצע.
אך בנוסף להחלטה על יעדי המבצע צריכה להתקבל הכרעה מוסרית שתסלול את הדרך להכנעת החמאס. נראה שעד שסוגיה הפגיעה באוכלוסיה אזרחית שאינה מעורבת בלחימה, לא תתברר, יקשה על הצבא להכריע את החמאס.
נדמה שהגישה השלטת בצבא היא שאין לפגוע במי שאינו מעורב בלחימה גם במחיר של ביטול המשימה. הדבר בא לידי ביטוי בדברי מפקד הטייסת (ראיון לערוץ 2 מבצע צוק איתן) "יש אנשים שהתפקיד שלהם הוא לוודא שכל הבלתי מעורבים יוצאים מהבית ורק אחרי שאנחנו מבינים שכל האנשים יצאו, אפשר להפיל את החימוש שלנו", אומר סא"ל מ', מפקד הטייסת. ומה קורה אם יושבי הבית לא מתפנים? "במקרה כזה אנחנו פועלים עם חימוש שגורם נזק קטן כדי להבהיר להם את הכוונות שלנו. כך הם מבינים שאנחנו רציניים והם עוזבים את הבית", הוא הוסיף'פגיעהבמישלאמעורבבטרוראמורהלהשפיעעלכלטייס, ומישזהלאמשפיעעליו- לאצריךלטוס'. וכן פורסם על מחבל שעלה על אמבולנס והחליטו לא לפגוע בו.
מוסר מלחמה על פי האקדמיה
התנהלות הצבא נשענת על תפיסה ערכית שעוצבה על ידי אנשי אקדמיה ומשפט.
פרופסור אבי שגיא הוא אחד המרצים על מוסר ולחימה בצבא . לאחרונה הוא פירסם חוברת מטעם מכון הרטמן העוסקת בטוהר הנשק. פרופסור שגיא טוען שמבחינה מוסרית אין התר לצבא לפגוע באזרחים שאינם מעורבים עקב זה שהצד התוקף הוא הצבא שיזם את הכניסה הקרקעית. בחוברת שהוא ערך מובאת הטענה (עמוד 18 ) שהאפשרות להשלים עם פגיעה באוכלוסיה אזרחית תוך כדי לחימה קיימת רק בשני תנאים. התנאי הראשוני הוא שנבחנו חלופות ולא נשארה ן דרך אחרת לפגוע באויב. התנאי השני הוא מידתיות דהיינו נערך חשבון של מאזן בין הפגיעה באוכלוסיה ובין התועלת המבצעית. לדוגמא מחבל שעלה על אמבולנס לא יפגע אך אם מדובר על מבוקש בכיר יתקבל אישור. לדבריו לפעמים עדיף להימנע מפעולה צבאית אם יפגעו אזרחים אלא אם כן מדובר על השג משמעותי ופגיעה זוטרה באזרחים. לסיכום דבריו ישנה הצדקה מוסרית רק ללחימה המשקללת את המידתיות ובוחנת את החלופות ואז יש מקום לקבל פגיעה אגבית באוכלוסיה שאינה מעורבת בלחימה.
כמובן שישנו מחיר לדרך זו- החמאס מכריח את האוכלוסיה לשמש לו כמגן חי מפני תקיפות צה'ל. הסיכוי שחל האויר יצליח לחסל רב- מחבלים לאחר שהזהירו אותו , אינו גדול.
מוסר יהודי
נראה שתפיסת היהדות את המוסר בזמן מלחמה שונה לחלוטין . הרב שאול ישראלי האריך בספרו עמוד הימיני לבסס את הגישה ההלכתית המכוונת את החייל לעשות רק דבר אחד לרדוף ולהשמיד את האויב. אין הוא זקוק לבדוק את המחיר שמשלמים אזרחים על הפגיעה במחבל, ובוודאי אין צורך בהתרעה מקדימה.
השאלה המוסרית אינה קיימת משום שכשישנה הצדקה מוסרית ליציאה ללחימה ממילא ישנה הצדקה לכל הנלווה לכך ואף לפגיעה באוכלוסיה. הצדק הוא גופו השיקול מוסרי !
כאשר הלחימה שלנו צודקת אזי הדם של הצד השני אינו משתווה לנו. אנו צודקים מכוח הזכות להגן על חיינו ואף מעבר לכך.מוטלת עלינו חובה היסטורית לחזור לארצינו ולהקים פה חברת מופת עם נורמות רוחניות ומוסריות גבוהות אשר יהוו דוגמא וסמל לעולם כולו. כל מי שעומד בדרכינו הוא אינו מוסרי .
תדרוך קרבי צודק
לעומת הגישה המוטעית של פרופסור שגיא, הרואה את שני הצדים שווים ורק ההתנהלות המוסרית של צה'ל בשדה הקרב נותנת לו יתרון. ולא היא, לחיילנו ישנה עדיפות מוחלטת על פני אזרחי האויב.
פרופסור שגיא מבקר את תדרוך יציאה לקרב שנתן מג'ד גולני 52 במבצע עופרת יצוקה שאמר את הדברים הבאים "במלחמה הזו אין רחמים.קודם כל המשימה, אחרי המשימה בטחון כוחותינו . אני אומר לכם שאף אחד לא יחשוש , לא אם יש אזרחים בבית או לשום דבר אחר. אם יש חשש לבטחון כוחותינו מפעילים את כל אמצעי האש. כל מה שמסכן אותנו אנחנו הולכים לרמוס אותו. אחר כך במדרג שלישי לא נפגע באזרחים תמימים”.
לדבריו של שגיא תדרוך זה זה נוגד את המידתיות ואת החובה לבחון מחדש את המשימה ואף לוותר עליה אם ישנו חשש לנפגעים רבים בקרב האזרחים..כאמור המג'ד צודק הגדרת המשימה היא מוחלטת ולא מתחשבת בתנאי הסביבה.אין שום מגבלה מוסרית בקרב,מלבד פגיעה מכוונת באזרחים תמימים.
כמובן שמבחן המידתיות שציין פרופסור לביא דהיינו העמדת הנזק הנגרם לאוכלסיה מול התועלת המבצעית יכולה להילקח בחשבון כחלק מהשיקולים המעשיים של הצלחת המבצע.
שכן פגיעה באזרחים גוררת לחץ בנלאומי להפסקת אש. אך זה הוא שיקול פרקטי התלוי בנסיבות הקיימות.
על מנת להכריע את החמס יש לאמץ את המוסר היהודי ולתת גיבוי מלא למפקדים המיישמים את הפסוק 'ארדוף אויבי ואשמידם ולא אשוב עד כלותם'.
בכך נתגבר על המכשול המדומה שמציב פרופסור שגיא. בכך נבטא את האמונה בצדקת הדרך ודבר זה יתן כוח הן למשפחות השכול והן לחיילינו בפני הלוחמים. החפצים בהכרעת אויבנו.
הכותב הוא ר"מ בישיבת שדרות ומרבני דרך אמונה
(מתוך מאמר שיפורסם בעולם קטן מסעי)