ש"י תובל, מנכ"ל קרן קהילות, אדם גדול בעל לב ענק, הלך הלילה לעולמו.
את ש"י אני מכיר כבר עשרים שנה. כשהייתי בן 18 והוא היה רכז הנוער של אפרת, עבדתי אצלו במשך מספר חודשים. מאז היינו נפגשים מידי פעם בשבתות ומדברים על הגרעינים התורניים שאתם הוא עבד מאז אמצע שנות התשעים, אבל רק בשנתיים האחרונות התהדק הקשר בינינו, בזכות הספר שכתבתי על הגרעינים החברתיים. לולא ש"י והרב דני טרופר שהחליטו לאמץ את הרעיון ולתמוך בהוצאתו לפועל, הספר לא היה יוצא לאור.
היו לנו עשרות שיחות בשנתיים הללו. גיליתי אדם אידיאליסט ומסור לעבודתו, איש של 'מאחורי הקלעים' שלא ביקש כבוד, לא אזכור, ולא קרדיט. איש עם שמחת חיים והומור נהדר. יש אנשים שמספיק לראות את החיוך שלהם, בשביל לזהות את לבם הרחב. כזה בדיוק היה ש"י.
ביום רביעי האחרון, יום למחרת הבחירות המקומיות, קיבלתי מש"י סמס: "אני אמנם חולה עם דלקת ריאות קשה ולא יכול לדבר אבל אולי כדאי שאתה תדאג שידברו על תופעת הגרעינים ככוח עולה בבחירות: שדרות, קריית מלאכי, לוד, ויש גם חברי מועצה במקומות ש'הבית היהודי' בעבר לא רץ: נהרייה, ראש העין, קריית גת, ועוד, כולם מנהלי גרעינים".
ש"י יקר, הבטחתי לך שאכתוב, וקיימתי. אתמול שלחתי את הטקסט למערכת, ובערב עוד התעדכנתי, כמו בכל יום מאז יום שישי, במצבך. אמרו שיש שיפור ושמחתי, אבל היום נלווה אותך למנוחת עולמים.
הגרעינים החברתיים שזרעת וליווית במשך 16 שנים, ימשיכו את פועלך הרב למען עם ישראל.