פסק ההלכה החדש, והפעם מבית מדרשו של הרב שלמה אבינר - האוסר על נשים להתמודד ולהיבחר לכנסת - הוא עדות נוספת לאותו קיפאון שאחז, ועדיין מקיף, לא מעטים מבין הרבנים המבקשים לייצג את הציונות הדתית. ראשם בשמים - או באותה ספרות תורנית, שבה גְּוִילִין נִשְׂרָפִין וְאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת בָּאֲוִיר - אבל רגליהם-שלהם לא נטועות עדיין בקרקע המציאות. אין תימה, אפוא, שיש פער גדול - והוא הולך ומתרחב - גם בין הציבור הכללי, אבל גם בציבור הדתי, בין קבוצות רבות באוכלוסייה לבין הממסד הרבני, השמרני, הקופא על שמריו. גם בתחום זה, כדאי וחשוב לדעת, נכונים חוקי הפיסיקה - ואין ריק; מקום פנוי - לא רק בכנסת, אלא גם בעולם הרבני - מתמלא לאלתר על-ידי אחרים. לפעמים הם בהחלט לא פחות ראויים לתואר ולתפקיד.
נשים היו ויהיו בכנסת יותר ויותר. היו ויהיו גם נשים דתיות, המקפידות על קלה כבחמורה. הן נבחרו בעבר בברכתם של רבנים חשובים, וימשיכו גם להבא להיבחר בזכותם ובתמיכתם המעשית של רבנים לא פחות נחשבים מהרב אבינר. מי שבוחר בעיתוי הזה לפרסם איסור בנדון, חשוד בעיני לאו דווקא בהארה פתאומית שנגלתה לו בספרי הגות והלכה, אלא באינטרסנטיות פוליטית ובמניעים שאין אפילו טעם להרהר בהם.
ראש ישיבת "עטרת כהנים" מנמק את פסק ההלכה בגדרי צניעות. הווה אומר בפשטות: אישה, על-פי תפיסתו, לא יכולה לשמש מרצה באוניברסיטה, גם לא להיות אשת עסקים, לא חברת מועצה ציבורית, לא פקידה בכירה בבנק וגם לא מורה. כל המשרות והתפקידים הללו, וכמובן עוד רבים אחרים, כרוכים בחשיפה ציבורית, בישיבות פומביות ובהופעות לפני קהל, ואלה עושים "סלט" - כך לשון הרב - בערבוב בין נשים לגברים. אין צורך להסביר באופן מנומק מדוע חל פיחות עצום במעמדם של רבנים. אלה מהם השולחים את הנשים להסתתר מאחורי הסירים במטבח, עושים זאת היטב בעצמם.
זאת אינה הקנטה. יש פה צער גדול מאד על תלמידי חכמים, שבמקום להרבות שלום בעולם, במקום לגלות את האור והמאור בעולם היהדות וההלכה, במקום להעניק השראה ולהאיר פנים, הם מורידים מסך שחור על המציאות ומשחקים ב"כאילו". בסופו של דבר, ימשיך העולם להתנהל ולהשתכלל ולהתקדם - גם בעזרת נשים מוכשרות, שרק מוסיפות כבוד ויקר ליהדות ולציונות הדתית - ואילו הם אלה שייאלצו להישאר, בבדידות לא מזהרת, מאחורי אותו מסך, יחד עם כל מי ומה שאיננו רלוונטי עוד למציאות חיינו.
ליאורה מינקה היא יו"ר תנועת האישה הדתית-לאומית "אמונה".