חשיפת כיפה בדבר פרשת ההטרדה המינית בישיבה התיכונית, שפורסמה לראשונה ביום חמישי האחרון, הכתה גלים בסוף השבוע האחרון בקרב מחנכים ורבנים שנדרשו לסוגיה. במספר מוסדות חינוך יקיימו שיחות הבהרה עם התלמידים, במטרה למנוע מקרים דומים, באמצעות חינוך מקדים והכוונה נכונה.
הרב יונה גודמן, ראש תחום חינוך אמוני במכללת "אורות ישראל", מספר לכיפה כי מאז הפרסום הכו בו תחושות צער וכאב. "אם אכן יתברר שנפגעו צעירים, אני חש כאב על מה שהם חוו ועל מה שהוריהם עוברים. אך צריך לזכור - איש מאיתנו אינו חוקר או בלש. איני יודע מה היה, ואין לנו אלא לקוות שיתברר שיש כאן רק שמועת שווא. בעולמנו המטורף, יש גם מקרים בהם מאשימים אדם חף מפשע. קצת שמירת הלשון בעת שמסגרות רשמיות חוקרות ועושות את מלאכתן", אומר הרב גודמן.
בתגובה לכיפה הוא מתייחס לטענת חלק מההורים, לפיהן יש לסגור את הפנימיות על מנת למנוע מקרים דומים של הטרדות מיניות. "האם צריך לסגור גם את תנועות הנוער, ואת המגרשים, ואת חופי הים? צריך לפעול מתוך שיקול דעת ולא בקצב הכותרות. השיקולים בעד או נגד פנימייה הם אישיים, הם תלויים באופי הילד, באופציות הלימודים שיש באזור המגורים של המשפחה ובמשתנים נוספים", טוען הרב גודמן.
לדברי, "ברוב הפנימיות יש צוותים מסורים ומעולים, כמו שיש ברוב המוסדות. חזקה עליהם שידעו להתמודד גם אם חלילה יתגלו מעשים שאינם כשורה. להיפך, יש בפנימייה לווי של צוות חינוכי רחב יותר מאשר יש במגרש הכדורגל השכונתי בו הילד שאינו בפנימייה מבלה שעות כל ערב. צוות רחב מאפשר זיהוי קל יותר של מעשה פסול אפילו אם נעשה על ידי מבוגר". הרב גודמן קובע כי מניסיונו האישי אין קשר לשאלת הפנימיות. "מעשים פסולים עלולים להתרחש גם בשכונה וגם על ידי החבר שמתארח אצל אח בוגר", הוא טוען.
"חשיפת כיפה - תזכורת להורים"
הרב גודמן מדגיש כי חרף הפרסום, תדירות ההטרדות המיניות במגזר עודנה חריגה. "לא ניתן לחיות בחרדה מתמדת ולא צריך לחנך את ילדינו ללכת בחרדה מתמדת הרואה בכל מדריך או מבוגר פוגע פוטנציאלי". עם זאת, הוא מבהיר כי אסור להתעלם וכי חשיפה כיפה מהווה "תזכורת משולשת לכולנו, כהורים", בנוגע לפעולות בהן יש לנקוט על מנת לצמצם את המקרים החריגים.
הוא מציין כי "ראשית - מניעה. להתגבר סוף סוף על אי-הנעימות, ולדבר עם ילדינו ממה להיזהר וממה להתרחק. להסביר להם למשל שאין לתת לאחר לגעת להם במקומות מוצנעים, ושיש הבדל בין 'סוד טוב' ל'סוד רע'". כמו כן הוא מוסיף כי יש להסביר לילדים מהו ההבדל בין "סוד טוב" ל"סוד רע", בכך ש"'סוד טוב' הוא סוד שמותר יהיה לספר עוד מעט. זה סוד שהוא טוב. אך 'סוד רע' זה משהו שתמיד יהיה אסור לספר, ואת זה חובה לספר להורים. למשל, זה שעושים לאימא מחר יום הולדת הפתעה זה 'סוד טוב', כי מחר מותר יהיה לגלות לה. אך אם מישהו עושה משהו ואומר לך שזה סוד 'לעולמים', זה סוד רע שחייבים לספר לאבא או לאמא".
כמו כן מציע הרב גודמן לעודד את הילדים לפנות להורים במקרה ש"מישהו עשה להם משהו לא נעים. להבטיח כי תמיד נהיה לטובתם, וכי אין להם מה לפחד או להתבייש מלספר לנו. תמיד אנחנו נעזור להם".
"שלישית, עלינו ללמדם לא להיות חלילה בין הפוגעים. אני פוגש המון מקרים בהם צעירים עשו משהו "סתם", כמעשה קונדס. במקום אחד כמה ילדים הורידו לאחר את מכנסיו בהסעה, במקום אחר צילמו ילד במקלחת ועוד מעשים פסולים שלעתים ילדים טובים עושים תוך תחושה שזה 'סתם מצחיק'", מוסיף הרב גודמן, שמציע כי "עלינו להתגבר על הבושה, וללמד את ילדינו כיצד להתנהל בתוך העולם הזה. לא בחרדה, אך בזהירות בריאה".
בסיכום דבריו הוא מדגיש כי "עלינו להאמין בילדינו. להאמין שבעזרת השם תהיה להם התבונה לפעול מתוך בריאות ושמחה, מתוך זהירות ובטחון. אנו קוראים כעת בתורה פרשיות על משכן וקדושה. בשבוע הבא נתחיל בע"ה את ספר ויקרא וקורבנותיו. עלינו להמשיך לפעול, מתוך ענווה ואמונה, למען נזכה בע"ה לבנות יחדיו חיים של קדושה".