א. 'האני אכלים את היד המושטת לי לשלום?!' - נעשים מאמצים לפורר את המתחים ולהרבות שלום. אני מקווה שבאמת יקרו דברים טובים, ומדוע לקלקל? אז ראשית ברכות מעומק הלב לכל מי שמנסה להרבות שלום, ובכל אופן יש חששות ומחשבות, ואני רוצה להעלות אותם.
ב. הסיפורים בצבא הם חלק מסדרה של תופעות וההתפרצות הגעשית הייתה חלק מסדרת רעידות אדמה. ההחלטה המופרעת(!) והמרושעת(!) שלא לאפשר לבנות לרקוד מאחורי מחיצה בנשף של האוניברסיטה העברית מדאיגה מאוד. מתי עורכת הדין דינה זילבר תוציא הנחיה שאוסרת על קיום טכסי ברית מילה במדינת ישראל כי היא - מפלה נשים/ פוגעת ביצור חסר יכולת להתנגד? לפני כן היא תוציא הנחיה שבתי כנסת בהם יש מחיצה לא יקבלו תקציבים?
ג. הסיפורים בצבא לא התחילו היום. ד"ר יגיל לוי מדבר וחוזר ומדבר בכול מקום על 'הדתה' והוא משפיע על הקצונה הבחירה! המחקרים שלו מביכים. האם לציבור מובן המחיר האדיר שהחברה הסרוגה משלמת על השתלבותה בצבא? קוראים לזה 'החלנה'. זה מעמיד באור מגוחך ונלעג את המחקרים המלומדים. גם לאחר שלא היו סירובי פקודה בגוש קטיף ממשיכים לדברר את שאלת ההבל - מי הריבון הרב או המפקד.
ג. איני מבין עד הסוף את פקודת השירות המשותף. אם כוונתה לחנך לזהות מוחלטת בין גברים ונשים, והצבא לקח על עצמו ליצור נשים עם סגנון גברי, אז צריך לצעוק בקול גדול - אנחנו לא אתכם! צריך לצמצם את מעורבות הציבור בחיי הפרט, ומי שרוצה תבחר במה שהיא רוצה. אבל כאן יש אג'נדה לאומית - האם הלאום בחר בדרך זו? אולי כדאי בדרך כלשהי לשאול את העם? אולי אין ברירה וצריך לעשות משאל עם. התחושה היא שישנו מיעוט ששולט ומכתיב את השיח.
ד. המהלכים האחרונים נוהלו על ידי הקצונה הבכירה. הקצונה הבחירה יצרה שבר אמון גדול בין הצבא לציבורים רחבים מאוד. הייתי בשבת בבית כנסת לא חרד"לי(!), ומספר רב של אנשים ניגשו אלי, והביעו תחושות אי אמון קשות ומצוקה. זה כישלון אדיר של הנהגת צה"ל. האם הם לא חשבו על התוצאות?
ה. ההליכה לקראת הדתיים ויצירת יחידות נפרדות לחיילים דתיים מדאיגה. האם מעתה יהיו בצבא יחידות חרדיות, יחידות דתיות לאומיות, יחידות חילוניות? הסיסמה - עם אחד צבא אחד - הייתה לא רק סיסמה על פלקטים, האם מעתה יהיו כמה צבאות בצה"ל? האם בשעת מלחמה כשמח"ט חושב להכניס פלוגה למקום שהוא יודע שרבים לא יחזרו, הוא יתלבט בין הפלוגה החרדית/הדתית/החילונית? אסור להגיע לשם!
ו. כולם - הפוליטיקאים, התקשורת וכו' - בחרו להתייחס רק לרב יגאל ועכשיו לדברי סמוטריץ', אבל היו מאות אלפים שחשו במצוקה גדולה, ואף על פי כן לא קיללו ולא הפגינו. הציבור הזה ביקש מענה. הציבור הזה חש פגוע, ומי שהסתובב ברחובות קריה, חש שהפגיעה עמוקה - ולא רק בחוגי החרד"לים! רבנים שהלכו כברת דרך ארוכה מעולמם של רבותיהם, ובמשך שנים ארוכות התייצבו לימין בנות מתגייסות, רבנים שקראו פעם אחר פעם לפתיחות, גם הם צעקו עכשיו בקול גדול, ומי התייצב ואמר - רבותי, יש פה בעיות רציניות שצריך לפתור, צריך לחשוב ביחד ולדבר?
ובכן היינו לבד לבד, וזה מטריד ופוגע. יאיר לפיד בחוסר הבנה מוחלט של החומר פתח את פיו ביהירות, ועדיין לא התנצל. בשביל נתניהו הדתיים טובים ליום הבחירות, אחר כך הם אינם מעניינים אותו. השמאל הפוליטי והחברתי שהבנת האחר כתובה על דיגלו, נאלם דום בחיוך מלגלג. חברי הכנסת הדתיים במפלגות החילוניות שוב התגלו כחסרי כל עמוד שדרה דתית. עקבתי אחר דיונים בפייסבוק של חוגי שמאל אינטלקטואלי - היו שם אורגיות של שנאה ושנאה ושנאה. לא היה מנהיג פוליטי אחד שאמר - רבותי בואו נחשוב ביחד! יהיו לכך תוצאות פוליטיות וגם מי שהצביע לשמאל ולמפלגות חילוניות יחשוב פעמיים.
ז. צריך להמשיך הלאה, אבל הייתה פגיעה וצריך לתת מקום לפגיעה, כי היא הייתה.
ח. אני מתפלל שתתעורר תנועה רוחנית גדולה שתצעק שצריך להיות ביחד! אם לא נהיה ביחד נתפרק. זה מחייב פשרות!
הרב אביה הכהן הוא ר"מ בישיבת תקוע, במדרשת לינדנבאום ומת"ן