התובעת של בוכריס על הודאתו: "אי אפשר להגיד שזה מהפה לחוץ"

שורת עדי האופי הגיעו היום (ג') לבית הדין הצבאי בקריה לשלב טיעוני העונש במשפטו של תא"ל אופק בוכריס. הקצין הבכיר לשעבר שהודה בבעילה אסורה אמר כי הוא "לוקח אחריות מלאה על כל המעשים ומביע עליהם צער עמוק"

חדשות כיפה משה ויסטוך 17/01/17 12:42 יט בטבת התשעז

התובעת של בוכריס על הודאתו: "אי אפשר להגיד שזה מהפה לחוץ"
פלאש 90, צילום: פלאש 90

שלב הטיעונים לעונש במשפטו של תא"ל במיל' אופק בוכריס, החל היום (ג') בבית הדין הצבאי המיוחד בקריה התל אביב. עדי אופי רבים הגיעו לדיון ומסרו את חוות דעתם על בוכריס על סמך היכורתם עימו. בסוף הדיון הוחלט על ידי השופטים שגזר הדין ינתן ב-2 לפברואר.

הקצינה ל' שהתלוננה נגדו, הגיעה גם היא לדיון ושמעה את סוללת עדי האופי, ביניהם קצינים בכירים ונציגי משפחות שכולות, שהגיעו גם הם לבית הדין. לפני ההודעה על דחיית גזר הדין, אמר בוכריס: "אני לוקח אחריות מלאה על כל המעשים המפורטים בכתב האישום ומביע עליהם צער עמוק. שירתתי את המדינה במשך שלושה עשורים. אני מודה על הזכות הגדולה שהייתה לי לשרת את המדינה. צה"ל היה כל חיי. בדבר אחד אין לי ספק - אמשיך לתרום למדינה, היכן, מתי ובכל דרך שאוכל".

הדובר בעל הדרגות הבכירות ביותר היה האלוף במילואים אבי מזרחי, שבזמן מבצע 'חומת מגן' פיקד על אוגדה 36. לדבריו בוכריס, שהיה בזמנו מג"ד 51 הציל את חייו פעמיים במהלך הקרבות בג'נין. אתמול הוא אמר כי הוא "לא מצדיק את המעשה", אך הוסיף כי הוא בא במטרה "להעיד מי זה אופק שאני מכיר גם אם זה לא פופולרי, הוא הציל את חיי פעמיים. בסוף יש לו כמה זכויות שצריכות לעמוד לזכותו".

היום הוא אמר לוואלה: "אופק היה חניך אצלי בקורס מפקדי פלוגות ובקורס מפקדי גדודים (מג"דים). הוא היה מג"ד 51 כשהייתי מפקד אוגדת 36 בחומת מגן. נכנסו למחנה הפליטים. הייתי איתו באותה דירה וחטפנו ירי או מטען שפגע בקשר של הסמג"ד, פיצץ לו רימון והרג אותו. כולנו חטפנו רסיסים. אופק נשכב עליי. אחרי שהוא ראה שאני בסדר הוא יצא החוצה והרג את המחבלים ביחד עם לוחם נוסף. הוא חזר חזרה והתחיל לחפש את היד של הסמג"ד ואחרי זה פינו אותי החוצה. זה חלק מהגבורה והאומץ שלו".

עדה נוספת שדיברה בשבחו של מח"ט גולני לשעבר, היא רותי לוי, אם שכולה שבנה שירת תחת בוכריס בחטיבה החומה. "ההיכרות שלנו עם אופק החלה קצת לפני יותר מ-23 שנה, כשאופק היה מ"פ בגדוד 12", סיפרה. "בנינו ביקש להאריך את שירותו כדי להיות סגנו. לצערנו בנינו, איל, נהרג. הוזמנו לאורך השנים לטקסים. היה ברור לאופק שאנחנו חלק מהטקסים של העלאה בדרגה וחילופי תפקידים. אופק הגיע לאזכרות ואני זוכרת יותר משיחה אחת שלי אליו. אני זוכרת שהיו אירועים בצפון, היה מתוח שם, הוא לא עשה לעצמו הנחות. הוא בא, וכיבד את האירוע ואת זכרו של איל. יש בינינו קשר טלפוני קבוע בערבי חגים".

עוד היא סיפרה: "קשר כזה לאורך כל כך הרבה שנים איננו מובן מאליו. היה טקס של הנופלים בצומת גולני, אני לא זוכרת באיזה שנה זה היה. אישי, יאיר, ואני יצאנו מהרכב. הנייד של יאיר צלצל ועל הקו היה אופק. הוא אמר לי: 'אני מדבר אלייך בארצות הברית, אני כאן בלימודים. לפני כמה ימים ערכנו ברית לבנינו. אני משתף אתכם ואומר לכם שקראנו לבנינו איל חיים (על שם הבן שנהרג). זה מאוד ריגש אותנו. זה טיב הקשר שלו איתנו. האנושיות שלו, האכפתיות ובעיקר הרגישות. זה אופק".

מי שמכיר היטב את בוכריס הוא סא"ל במיל' זוהר רונן, פיזיותרפיסט, ששירת כמפקד מערך הפיזיותרפיה בחיל הרפואה וטיפל בבוכריס לאחר שנפצע במבצע "חומת מגן". "הכרתי את אופק בסוף שנת 94', אחרי שעבר ניתוח מסובך בכתף", אמר, "הכרתי שם גם את נעמה אשתו. נוצרו בינינו קשרי ידידות. זה היה המטופל היחיד שלי שנשארתי איתו בקשרים כאלו. היינו בקשר עד שהוא נפצע קשה בג'נין. שמעתי על זה ברדיו ומיד הגעתי לתל השומר. הוא היה בחדר ניתוח במצב קשה מאוד. ביקרתי אותו גם במהלך ההתאוששות. אופק קיבל ארבעה כדורים. זה ריסק לו את שתי עצמות הירך. האבחון היה שהוא יהיה נכה".

לדבריו, "שאלתי את אופק מה החלום שלו והוא אמר לי 'להיות מג"ד אגוז'. זה בערך כמו לרצות לטוס לירח. הוא היה מאוד נחוש. אמרתי לו שאם זה מה שהוא רוצה נעשה את זה ביחד. כשהוא השתחרר מבית חולים ועשה פיזיותרפיה, הוא הגיע לבוש להליכה עם אפוד ונשק. עשינו הליכות, היה קשה לראות אותו. ראיתי בן אדם נחוש שמוכן לסבול. אני לא הייתי הולך במצבו. לאט לאט הגברנו את העומס. הוא לא ביקש שום הנחה. לאורך ההליכות דיברנו והוא הבהיר שהמשימה היא להיות מג"ד אגוז ולאחר מכן קצין בכיר בצבא. אני חושב שהשיר 'איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא' מתאים לתאר אותו'".

(צילום: פלאש 90)

במהלך הדיון סיפרו סנגוריו של בוכריס על מכתב של האלוף וסגן הרמטכ"ל המיועד אביב כוכבי שכתב כי "לא בכדי מסלול קידומו של אופק עבר מפסגה לפסגה. הוא נבחר לבצע את התפקידים הבכירים ביותר בצה"ל. אין לי ספק שהקריירה שלו הייתה מגיעה למטה הכללי. איני מפחית ולו במעט מחומרת המעשים שאין להם מקום בצה"ל. יחד עם זאת, הורדה בדרגה היא עונש קשה לקצין כמו גם הפרסום השלילי הקשה בעניינו".

בנוסף לעדי האופי, הוצגו בפני בית הדין מכתבים המעידים על אישיותו של הקצין הבכיר שהודה במעשיו. התובעת הצבאית הראשית, אל"מ שרון זגגי, הסבירה בדיון את השיקולים בהחלטה על הסדר הטיעון, "ישנם כמה שיקולים שהובילו להסדר הטיעון: השיקול המרכזי היה השאיפה לחסוך למתלוננות את ההליך המיותר של עדות בפני בית המשפט. זה הליך שכרוך בהרבה תעצומות נפש. שיקול נוסף כרוך במורכבות משפטית שקשורה ברכיב ההסכמה ושאלת המודעות - שאלה אינהרנטית לתיקים מסוג זה. שיקול נוסף נוגע לנושא ההתיישנות, ובפרט, נוכח התקופה שחלפה מאז האירועים והמשמעות שלה ביחס להרשעת הנאשם. שיקול נוסף הוא שהנאשם נטל אחריות על מעשיו, וגם במכתב שהופץ מטעמו של הנאשם - צעד חריג שבעינינו מלמד על נכונות אמיתית לקחת אחריות".

"לחומרת הנאשם יש לזקוף את העובדה שהמעשים שלו נעשו על רקע שירות צבאי משותף של המתלוננות והנאשם, כשהוא המפקד הישיר שלהן ומפקד היחידה", המשיכה זגגי. "בינו לבין המתלוננות, בדגש על המתלוננת א', יש פערי דרגות, מעמד וגיל משמעותיים. א' גם הייתה חיילת בשירות חובה".

לסיום דבריה, התייחסה אל"מ זגגי לעונש הצפוי לבוכריס, "הנאשם נחשב לקצין מוערך ולמי שעתידו לפניו. הוא התמודד על תפקיד בכיר בצה"ל. בשיקול הכולל של העונש, ההתייחסות של ההורדה בדרגה צריכה להיות על רקע קטיעת הקריירה של בוכריס. מדובר במשמעות חריפה, אולי הרבה יותר מאשר במקרים אחרים. סברנו שהעונש הראוי במקרה הזה הוא עונש של הורדה בדרגה אחת, וזאת על רקע המכלול של הרשעה בעבירת מין".

בסיום דבריה של אל"מ זגגי שאל השופט צבי גרופינקל, חבר בית הדין, בנוגע להצעה להוריד את תא"ל בוכריס לדרגת אל"מ: "לפי ההסדר, בעצם מחזירים את אופק לדרגה שבה היה בעת ביצוע העבירות. איך זה משרת את האינטרס הציבורי? בבית הדין, עד להסדר הטיעון, הנאשם לא לקח אחריות. זה נקרא לקחת אחריות של קצין בכיר. להכחשה יש משמעות נוספת מבחינת המתלוננות".

התובעת השיבה לו כי "הנאשם ירד מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. גם בהליך הגישור היה תהליך מסויים שבסיומו הנאשם לקח אחריות. מדבור בפרשה בעלת עניין לציבור, כך שהודאתו של הנאשם באופן פומבי היא בעלת חשיבות. אי אפשר להגיד שזה מן הפה ולחוץ".

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן