חשיפה: סדנא להעצמת גבריות המיועדת להומואים

חדשות כיפה משה מאירסדורף 27/10/16 05:17 כה בתשרי התשעז

חשיפה: סדנא להעצמת גבריות המיועדת להומואים
Shutterstock, צילום: Shutterstock

בתקופה הקרובה, באכסניה מבודדת בארץ, שלא תארח בימים האלה קבוצות נוספות, במקום שנשמר בסוד אפילו מהמשתתפים עד שיגיעו למקום, תתקיים סדנא של שלושה ימים לבעלי נטיות הפוכות או למי שהוא כהגדרת מדריכי הסדנא בעל מת"ם (משיכה תוך מגדרית). הסדנא לא מיועדת לדתיים בלבד: משתתפים בה אפילו כאלה שאינם יהודים, בגילאים שונים, חלקם הקטן אפילו נשואים ששומרים עימם את הסוד במשך תקופת חיים ארוכה. בסיומה של הסדנא מתחולל בהם שינוי והם, מי יותר ומי פחות, יוצאים לדרך חדשה.

עד היום נערכו בארץ 4 סדנאות כאלה, אחת לשנה. בעולם כולו הסדנא הזו הועברה כמאה פעמים. מדריכי הסדנא ברובם הם בעלי נטיות הפוכות שחוו את הסדנא בעצמם כמשתתפים. הגרעין התפיסתי של הסדנא יוסבר בהרחבה בהמשך הכתבה, הפרקטיקות בהן משתמשים המדריכים פחות ניתנות לחשיפה, אבל מדריכי הסדנא הוותיקים מספרים על שינויים מהותיים בנפשם שלהם ושל המשתתפים.

מקור הסדנא בארה"ב. שם היא נקראה בתחילת הדרך (PCC (people can change, וכיום היא נקראת brothers on a road less traveld (בתרגום:אחים לשביל שדרכו בו פחות). בארץ נקראת הסדנא "מסע של גבר" והיא מתוארת באתר ההרשמה לסדנה, שם מופיעות גם עדויות רבות של משתתפים בה מכל העולם, כ-"השראה בת 48 שעות בעבודת ריפוי רגשי אינטנסיבית, שפותחה ועוצבה במיוחד עבור גברים המוּנָעים בכוח עצמם, ורציניים ברצונם ליישב את סוגיית משיכותיהם ההומוסקסואליות הלא-רצויות".

ד"ר יאיר (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת), 39, נשוי ואב לשישה ילדים. גדל בירושלים, למד בישיבת 'הר המור' וכולל דיינות כ-15 שנים לימד וחינך במוסדות חינוך שונים בציונות הדתית. יאיר הוא גם פסיכותרפיסט ד"ר לפסיכולוגיה, למד בבר אילן טיפול מיני וזוגי, וטיפל בעשור האחרון במאות זוגות ובעשרות בעלי נטיות הפוכות.

אתה כמעט המדריך היחידי בסדנא שאיננו בעל נטיות הפוכות. לפני שנבין מה זו הסדנא הזו, למה בחרת להתראיין בעילום שם?

"כל מי שעוסק בנושא הזה של טיפול בהומואים, לא מתוך הגישה השולטת שככה נולדים עם זה וזה לא ניתן לתיקון, חי תחת מתקפה. ככה אני מרגיש. כל מי שמתעסק בעניין הזה נמצא תחת דה- לגיטימציה מטורפת. למרות שהמשתתפים באים מרצונם החופשי, מעל גיל 18, חלקם בעלי משפחות. אנחנו נמצאים תחת מתקפה של עמותות הומוסקסואלים, ושל אגודות מטפלים שונות ששוללים את כל זכות הקיום של הסדנא הזו.

"עברתי את זה באופן אישי שנה שעברה" הוא מספר. "כל מי שמזוהה עם הטיפול הזה, מיד מגונה על ידי אגודות המטפלים והם מוצאים כל דרך כדי לשלול לו את הרשיון ואת היכולת לטפל באנשים בכלל. שלחו לי סרטוני תועבה, איומים במייל, שלחו לאגודת המטפלים שאני חבר בה שיסירו אותי מהאגודה ושישללו לי את הרישיון ואם לא הם יכפישו את האגודה כולה. הם אלימים בצורה בלתי רגילה".

בתוך כל האלימות והקללות מספר ד"ר יאיר שהזדמן לו גם לפתח דו שיח עם אחד מהאנשים שתקפו אותו: "הייתה פעם אחת שעניתי למישהו מאחת העמותות של ההומואים הדתיים ושאלתי אותו, למה הם כל כך מתנגדים, הרי בסופו של דבר מי שמגיע לסדנא עושה זאת מרצונו החופשי ומתוך בחירה ומתוך רצון לתקן את הכוחות שלו והוא ענה לי תשובה, ביושר צריך להגיד, שאולי מסבירה את זה הכי טוב: 'אני נלחם בך, כי אם אתה צודק אני טועה'.

"כדי להיות אפקטיבי כמה שיותר ולפעול" הוא מסכם, "אני מעדיף להיות חכם מאשר צודק ולעשות דברים יותר בצנעה".

ובכל זאת אתה מתראיין.

יש כאן בשורה והיא צריכה להישמע בעולם. יש לה ניסיון והיא עובדת והיא מקימה משפחות בישראל. הרבה אנשים שעברו את הסדנא הזו רואים פירות מתוקים. אנשים שמתחתנים, אנשים שמחוברים יותר לעצמיות שלהם, לנפש שלהם, לכוחות שיש בהם. אני בקשר עם הרבה מאוד רבני ישובים, ראשי ישיבות, ר"מים בישיבות תיכוניות. לא מכיר איש חינוך אחד שנחשף לסדנא הזו והתנגד לה. הם גם ראו על בוגרים שלהם שהם עברו תהליך עצמי מאוד חשוב ומשמעותי.

אדם מבחוץ שישמע על הסדנא הזו יחשוב שאתם "מכשפים". גבר בעל משיכה לגברים נכנס לסדנא ביום ראשון ויוצא ממנה בעל משיכה לנשים ביום שלישי. מה קורה שם?

ככלל, בכל הטיפולים הנפשיים אין קסמים, ואין כישופים. יש כאן מטפלים שמעבירים את האדם תהליך. ואם הוא לא ירצה לעבור את התהליך שום אדם חיצוני לא יוכל להעביר אותו. התהליך הזה הוא עמוק והוא מצריך הרבה מאוד כוחות נפש ובסופו האדם נחשף לכוחות אדירים שטמונים בו. אני לא משנה אותו או הופך אותו להיות אדם אחר, הוא בעצם מגלה כוחות שלא היה מודע להם ומתחבר אליהם מחדש. יש כאלה שזה מאוד עוצמתי בשבילם והמהפך הוא באמת כמו שתיארת. יש כאלו שצריכים מפגשים נוספים שנערכים מאוחר יותר. ויש כאלה שצריכים חיזוקים אחרים. כמו כל עבודה נפשית על נטיות של האדם, כמו כעס למשל, לא תמיד זה מהפך בשלושה ימים. יש כאלה ויש כאלה.

זה נשמע קצת דומה לטיפולי ההמרה שעוררו התנגדות רבה.

"אני מכיר את הבלבול הזה ולכן צריך להגיד בצורה נחרצת: זה לא טיפולי המרה עם שלושה סימני קריאה. החלק המרכזי של הסדנא הוא לא להמיר אותו מלהיות א' ללהפוך ל-ב'. אנחנו מחברים את האדם חזרה לגבריות שלו. העיקרון אומר שכאשר אדם מחפש גבר אחר הוא לא באמת מחפש גבר. הראיה, שכשהם נמצאים עם גבר הם לא מסופקים, כאילו יש להם בן זוג. יש מחקר שאחוזי בגידה גבוהים מאוד בקרב הומואים. כי הם לא מחפשים גבר, הם מחפשים גבריות, כאשר הם לא מוצאים אותה הם מחפשים את זה בצורה חריפה והצורה הכי חריפה למצוא את הגבריות שהם מחפשים היא דרך מיניות עם גבר אחר".

ד"ר יאיר מודע לביקורת העצומה כלפי טיפולי ההמרה ולכן הוא מדגיש שוב: "אנחנו נגד טיפולי המרה. טיפולי המרה, הרציונל שלהם בבסיס הוא קישור פסיכולוגי אצל המטופל בין התשוקה החד מינית לדברים רעים ושליליים כדי שבתת מודע המטופל יחבר בין הנטייה למשהו שלילי וכתוצאה מכך יסלוד מזה. ראשית, אנחנו לא מתעסקים עם זה בכלל. שנית, אנחנו מדברים על העצמה. הכל נמצא כבר בגבר עצמו. כל מה שיש בו אנחנו מוציאים מהכוח אל הפועל וחושפים את זה".

(צילום: Gili Yaari/Flash90)

הוויכוח בתוך עולם הפסיכולוגיה והטיפול, רועש מאוד בשנים האחרונות. כמעט ולא ניתן יותר, כפי שתיאר ד"ר יאיר בתחילת הכתבה את חששותיו, לטעון שהמשיכה התוך מגדרית היא נטייה שניתן לטפל בה ולתת בשבילה כלים להתמודדות.

אם לשיטתכם זה לא משהו גנטי, או מולד, איך בעצם דווקא אדם מסוים הופך לבעל נטיות הפוכות?

"ראשית חשוב להדגיש, אני מתייחס לזה כמו אל כל נטייה: נטייה של כעס, נטייה לעצבות. היא נטייה ככל הנטיות. כמו שאדם נדרש על ידי החברה להתגבר על הנטיות הכעסניות, או הדיכאוניות שלו, כמו כל שאר הנטיות שלו. לא היינו מדברים לולא היינו בעלי ניסיון. הרבה מהם שעברו את הסדנא נמצאים היום במקום אחר לחלוטין".

"ההתחברות לגבר", הוא מסביר, "יכולה לבוא בכמה אופנים. אפשר לדבר אתו, לטייל אתו, להתכתב אתו אבל הצורה הכי חריפה היא דרך יחסי מין. ברוב המקרים שבהם טיפלתי, ברגע שגברים היו בקשר עם גברים הם הרגישו מושפלים ומנוצלים".

"ואז בעצם אותו אחד שעבר גבר ושניים ועשר ועשרים, עדיין אין לו את הסיפוק שאותו הוא חיפש. כי הוא חיפש גבריות. וברגע שאדם מרגיש ריק מתוכן הוא מחפש את זה בגבר אחר. אנחנו מבהירים לגברים שמגיעים לסדנא שאת הגבריות שלהם הם ימצאו רק בתוך עצמם.

"זה לא ענין דתי או אמוני" הוא מבהיר. "גבר נולד גבר, והוא מרגיש באופן בריא עריגה לאשה. כשאין לו את החיבור לגבריות שלו, הוא מחפש את זה בגבריות של גבר אחר. ברגע שאנחנו מראים לו שהתכונות האלה נמצאות בו, מתגלה לו המשיכה לאשה.

דרך העולם היא שהחיפוש והאהבה היא אחרי מה שאין לך. באופן טבעי , לכל גבר יש משיכה לאשה כי לעולם, לכל מה שאשה מופיעה בעולם, את זה אי אפשר שיהיה בגבר. לעולם לא יהיה לו את הצד הנשי ולכן באופן טבעי הוא יתחבר לאשה. במידה ומה שהוא מרגיש ש'חסר' לו והוא צריך להשלים זו גבריות, הוא יחפש אותה אצל גבר אחר".

איך "מאבדים" את הגבריות הזו? מה גורם לזה?

"אנחנו פוגשים בסדנא הרבה סיבות ל"איבוד" הגבריות ואני אביא מספר דוגמאות. למשל, חלק לא מבוטל, להערכתי כ-30% מהמקרים שאני טיפלתי בהם, מדובר באנשים שנפגעו מינית על ידי קרוב או מבוגר אחר. באופן הזה הם חוו חוויה חריפה של אישה ואז החוויה שלו על עצמו היא כמו אל אישה ואז ממילא הוא משתוקק להיות גבר וזה מוביל לרצון להתחבר לגבר.

דוגמא נוספת, היה לי פעם מטופל בסדנא שישן בתור ילד בחדר של ההורים שלו. לא היה לו מקום בחדר ילדים והוא זכר שבגיל 5 ההורים שלו נכנסו למיטה וקיימו יחסים. בזיכרון שלו האבא היה אלים כלפי האמא במהלך היחסים. הבחור סיפר שהוא מאוד נרתע מהזן הגברי והוא נתפס אצלו כמאוד כוחני ומאז הוא לא רוצה להיות גבר. וברור שכל זה הוא בתת מודע ולא מהחלטה מודעת. הוא מאוד הזדהה עם האמא ומרגע הזה הוא ראה את עצמו יותר כאשה ופחות כאיש. הוא גם העיד על עצמו שתמיד השתוקק לגברים עדינים ותמיד כשראה גברים כוחניים הוא נרתע בגלל הדמות של האבא. והתהליך שהוא עבר בסדנא היה להפנים שגבריות לא מזוהה עם אלימות, גסות, וכוחניות".

נקודה מעניינת שמעלה ד"ר יאיר בהסברים היא שיש סוג של התאמה בין השורש למשיכה תוך מגדרית לבין סוג הגבר שאליו אתה נמשך:

"למשל אדם שהיה 'ילד כאפות' במשפחה או בבית הספר מאז שהוא זוכר את עצמו, והשתתף באחת הסדנאות תיאר איך כל הילדות החלישו אותו, ולא סמכו עליו ועל כוחותיו. הוא ממש ציטט משפטים כמו '"תביא את הבקבוק, אתה לא תצליח לפתוח אותו' או משפט כמו ' אתה לא יכול לשמור על אחותך הקטנה'. המשפט "עזוב אתה לא יכול" נחרט בו מאוד חזק. כשהוא חזר על המשפט הוא פשוט התחיל לבכות. תמיד הוא שאף להיות חזק ושרירי ולכן באופן טבעי זה היה בדיוק העניין שאליו הוא נמשך אצל גברים, חזקים ושריריים".

היו מקרים שבהם משתתפים בסדנא זיהו גבריות עם "צדיקות". הם זיהו את עצמם כמי שהם לא מספיק תורניים, לא ברף של ההורים, 'אבא ציפה שאהיה תורני יותר' ולכן הגבריות מסמלת צדיקות קדושה וטהרה. ולכן הוא נמשך לגברים צדיקים שהוא רואה אותם כאנשים שהולכים בתלם התורני.

"דוגמא אחרת היא אנשים שמחפשים את דמות האב ולכן הם נמשכים לאדם מבוגר יותר".

"עצם העובדה שהם נמשכים דווקא לסוג מסוים של גברים, מעיד שזו לא המשיכה המינית הרגילה שהטרוסקסואלים מכירים". אומר ד"ר יאיר ומחייך חיוך רחב כשהוא מספר: "כשאני מסביר למשתתפים בסדנא שאצל גברים הטרוסקסואלים המשיכה המינית שונה, היא גופנית ולא נפשית, כלומר אם אני אקח גבר ואעמיד אותו מול 100 נשים נאות אבל באופן טבעי שונות זו מזו במראה, הוא יימשך לכולן במידה זו או אחרת, הם לא מאמינים לי משום שאצלם המשיכה הגופנית נובעת מתוך החיפוש הנפשי".

[embed]

]

אני יכול להצביע על אנשים שעברו חוויות דומות, של חסך בדמות אב, או אלימות במשפחה, או דרישה להיות יותר צדיק ולא הפכו לבעלי נטיות הפוכות.

"ברור שזה לא בינארי. כמו שיש ילדים שנולדו באותו בית, עם אותה גנטיקה ובאותו חינוך והם יוצאים שונים באופי לגמרי. כל אדם מגיב אחרת לגירויים. אגב, אם יש שני תאומים זהים, ואחד יצא הומו ואחד לא, איך יסבירו מי שטוענים שזה גנטי את ההבדלים ביניהם?"

תתאר לי מה עושים שם שמביא את המשתתפים לעומקים האלה

"רוב הטיפולים הם סודיים ואי אפשר לחשוף אותם וגם המשתתפים בסדנא חותמים על טופס שמחייב אותם לא לחשוף את העניין. יש שם כלים עוצמתיים שמי שרואה אותם מבחוץ יכול לקלוט אותם בצורה לא נכונה ולא פרופורציונאלית ולכן צריך את החוויה האישית כדי להבין באמת. בחלק מהטיפולים הם בוכים או צועקים מתוך החשיפה הגדולה שבה הם נמצאים ומתוך עומק ההבנה של החוויות שהם מציפים. בגלל זה במקום שאנחנו לנים בו, אנחנו הקבוצה היחידה. זר שייחשף לזה יכול מאוד להיבהל.

תהליך אחד לדוגמא, שאפשר לנסות לתאר הוא תהליך שבו אנחנו מבקשים ממשתתף להגיד למי מהגברים בחדר הוא נמשך מינית. יחד איתו, בסדרה של שאלות, אנחנו בודקים מה הנתונים שהוא רואה. אח"כ נשאל אותו מה הסיפור שהוא מספר לעצמו שגורם לו להימשך דווקא לאדם זה. שם נגלה שזה אותו סיפור שמתאים למשיכה של אותו אדם. אם הוא נמשך לגברים חסונים ושריריים, אז הסיפור שהוא יספר לעצמו הוא שאותו אדם הוא מאוד חזק, כאריזמטי וכוחני. האם הנתונים נכונים- תמיד כן, הסיפור לא תמיד נכון. הראיה ששני אנשים יספרו על אותו אדם שני סיפורים שונים. מה שמתברר לכולם, תמיד, הוא שהמשיכה היא לא מינית אלא נפשית. אדם יימשך לאנשים מסוימים כי הוא מוצא בהם נקודות נפשיות שהוא לא מוצא בעצמו".

עלות ההשתתפות בסדנא היא 1850 ₪. ד"ר יאיר מספר כי גם הוא ושאר המדריכים לא מקבלים שכר על עבודתם ואפילו משלמים מחיר מסובסד על עלויות האירוח של הסדנא. "זה ממש לא עסק ובטח לא ריווחי" הוא אומר. "אני לא מגיע לקליניקה שלי שלושה ימים, כי בסופו של דבר אני מרגיש שליחות. אני מרגיש שזו ממש הצלת חיים וזה שווה לי את הכל. אפילו עם עוד אחד יירשם בעקבות הכתבה הזו, השתלם לי".

ברור לך שאנשים יכולים להיות סקפטיים כשהם שומעים על הסדנא הזו.

"אני מגיע מתוך ראייה ולא מתוך ראיה. אני לא מתווכח. הייתי שם, ראיתי בעיני. הייתי בחתונות של אנשים שהיו בסדנאות. מהסדנא האחרונה התחתנו חמישה משתתפים. המדד הוא לא קצר טווח. אני מכיר אנשים שמקיימים זוגיות הרבה מאוד שנים. יש טענה מופרכת שאומרת שהשינוי הוא מאוד קצר ומהר מאוד הם חוזרים לנטייה הישנה שלהם ואני רואה בעיני שזה לא נכון. מי שחושב שהתהליך הוא זמני, קצר ולא אמיתי- טועה ומטעה".

מהם אחוזי ההצלחה, או בעצם, לפי מה מודדים הצלחה?

"חתונה זה סוג של הצלחה אבל לאו דווקא. הקשר ביננו המדריכים לבין המשתתפים בסדנא תלוי אך ורק במשתתפים עצמם לפי כללי הסדנא. ולכן אין לנו באמת דרך לעקוב ולדעת למעט מי שמבקשים לעדכן אותנו. יש כאלו שהסדנא מרימה אותם ומספיקה להם. אנו מציעים קבוצות המשך למי שמעוניין וחלקם זקוקים לחיזוקים מעבר לשיאים של הסדנא. כולם מתמודדים. זה ממש לא הוקוס פוקוס אך בהחלט יש שכר לעמל".

********

מעבר לראיון עם ד"ר יאיר הסכימו שני מדריכים שיעבירו את הסדנא הקרובה, והשתתפו בסדנאות קודמות כמשתתפים, לשתף את הסיפור האישי שלהם כדי לנסות ולשפוך עוד אור על התהליכים שעברו.

דוד (שם בדוי), בן 26, השתתף בסדנא בשנה שעברה, התחתן לפני כחודשיים

בגיל 19 בערך, כשלמדתי שיעור א' בישיבת 'הר המור', התקשרתי למוקד 'עצת נפש' עשו לי שיחה עם מתנדב במוקד, אמרו לי לחכות ולא לעשות שום דבר. ככל הנראה, הם לא התרשמו שאני ממש רוצה שינוי, אולי הם קיבלו רושם שאני מבולבל ולא ממש יודע מה אני רוצה. אחרי חצי שנה, נשבר לי והתקשרתי שוב ואז הוא הציע לי ללכת לטיפול. לקח עוד זמן עד שעיכלתי. פניתי להורים שלי וביקשתי מהם שיעזרו לי. זו הייתה חוויה מאוד קשה כי גם היה קשה לי להעיז לספר ומאוד פחדתי מהתגובה שלהם. זה היה סוד במשך הרבה שנים. ציפיתי שהתגובה תהיה יותר אכפתית, יותר מקשיבה, שיבינו מה עובר עלי, כאילו 'אם סיפרתי לכם אז שלא אהיה לבד עם זה', והם אומנם נתנו לי כסף לטיפול אבל לא הרבה מעבר לזה.

הסדנא: עד הסדנא עברתי שלוש ישיבות וגם טיפול פסיכולוגי לסירוגין עם הפסקה לשירות צבאי. הסדנא הייתה שונה כי באה ממקום של עבודה של אנשים שמתמודדים עם הדבר הזה ספציפי כמוני. עד אז הייתי עם מטפל לבד או בקבוצות שלא עוסקות דווקא בזה ופה זה עשה את השינוי. זה ברמה הטכנית. ברמה היותר עמוקה, חוויתי משהו שיש פה כיוון לפתרון. אני מדבר עם כמה אנשים שמתמודדים עם הדבר הזה ולאנשים מאוד קשה למצוא שיטה להתמודדות. הטיפול הפסיכולוגי היה במקום מאוד תלותי עבורי, כאילו רק לו יש את הפתרון עבורי, ופה ראיתי שיש כיוון טוב, שאני מקבל כלים להתמודד בעצמי בלי להיות תלוי באף אחד.

הדברים שגיליתי על עצמי בסדנא מתחבר מאוד לאבא שלי וגם לאמא שלי בצורה קצת יותר עקיפה. לא קיבלתי מקום של נראות, לא הרגשתי שבאמת מתייחסים אלי, רואים אותי איך שאני. משהו מאוד מותנה. אם אני אהיה כזה וכזה אז אני בסדר ואם לא אז לא. וכל החיים שלי הפכו לניסיון לרצות את ההורים ולא לקבלה מהם. חיפשתי דמות גברית אחרת שאני אוכל להזדהות איתה. דמות של מישהו שאכפת לו, שהוא אוהב, מעניק. אבא שלי היה מאוד קר, רחוק, מאוד לא יודע להביע רגש.

החיים אחרי: יצאתי לדייטים כבר בגיל 21 עוד לפני הסדנא. יצאתי עם הרבה בנות אבל לא גיליתי בהן עניין וזה היה לי מאוד קשה ולא ידעתי אם אני רוצה או לא.

אחרי חודשיים התייעצתי אם לספר או לספר, והיה לי ברור שאני מספר. היה לה מאוד קשה. היא בכתה שבוע וזה היה ממש משבר. החלטנו ללכת לד"ר יאיר. שם היא המשיכה לבכות... הרבה.... אבל בסוף זה קרה. התחתנו.

יעקב (שם בדוי), השתתף בסדנא ה-19 שנערכה בארה"ב

הגילוי: הבנתי שיש לי משיכה לגברים בערך בגיל 3-4. בין הזיכרונות הראשונים שלי זה כשאני מסתכל על טרזן בטלוויזיה ויש לי תחושה כלפיו אז לא ידעתי איך לקרוא לזה אבל זה עשה לי משהו. היום כשאני מסתכל על זה אחורה אני מפרש את זה ככמיהה להיות איתו ולהיות כמוהו אבל לא האמנתי שאני יכול. אבל זה בפירוש רק במבט לאחור. באותו רגע לא ידעתי לפרש את התחושה. הייתי מתאהב בחברים שלי לכיתה. גם בגיל ההתבגרות. הייתי מסתכל על היפה והחזק והמחויך והמצליח. ואני תפסתי את עצמי כלא מוצלח, אני סוג ב'. תמיד אהבתי מי שהוא יותר מוצלח ממני.

בגיל ההתבגרות זה היה גם דבר מיני. הייתי מפנטז על בנים בכיתה. גם דמויות שהייתי רואה בטלוויזיה וכל זה קורה כל שנות התיכון. יצאתי עם בנות אבל הן לא כל כך עניינו אותי.

למדתי בישיבה, ואז בקולג'. בגיל 20 ראיתי שהחברים שלי במעונות בקולג' בארה"ב יש להם חברות, והם מתחילים לחשוב על חתונה או דייטים ואני מוצא את עצמי מאוהב בחבר שלי ללימודים, כלומר הוא יוצא לדייטים ואני מחכה לו עד שהוא יחזור מהדייט. הייתי שבוי. אני קולט שהחברים שלי הולכים לכיוון מסוים ואני הולך לכיוון של מבוי סתום. חשתי שזה משהו שומם ואני לא רוצה להיות חלק מזה. זה לא היה עניין דתי. זה לא מה שהפריע לי. ראיתי בתחושת בטן שהמיניות או הזוגיות עם גבר, שאף פעם לא מימשתי, אבל הרגשתי שזה מביא שוממות פנימית ולכן הבנתי שזו לא אופציה בשבילי.

הייתי במשבר והלכתי ליועץ באוניברסיטה ולא היה לו מושג מה לעשות איתי אז הוא שלח אותי לפסיכולוגית באזור. והיא אמרה 'לא משנה מה תעשה תמיד תתאהב בשכן שלך'. גם אם תהיה נשוי לאשה אז השכן ימשוך אותך. ברחתי מהמשרד ואפילו לא שילמתי, היא הייתה בטוחה שאני רוצה להתאבד ובאמת היו לי אז מחשבות אובדניות. ואז נשברתי והתקשרתי להורים שלי. אמא שלי ישר הבינה. מיד אחרי שאמרתי לה: 'יש לי מה להגיד לך' היא מיד שאלה אם אני נמשך לגברים. כשעניתי בחיוב היא ישר אמרה לאבא שלי. הם היו בשוק אבל הם תמכו בי וגיבו אותי. אמרתי להם שאני לא רוצה לחיות ככה. הם מצאו פסיכולוג שעוסק בזה והייתי אצלו כמה שנים. במהלך הטיפול הייתה איזו התעוררות מינית כלפי נשים וגם הייתי יותר קרוב ומודע לרגשות שלי. והתקדמתי קצת אבל לא מספיק כדי להרגיש שאני משתחרר מהמועקה של המשיכות ואז הבנתי שאני צריך לעשות עוד צעד.

הסדנא: כמה פעמים הפסיכולוג שטיפל בי הפציר בי ללכת לסדנא ולא רציתי. בהתחלה מתוך זלזול, הסתפקתי במטפל. הסדנא פתחה לי את הסכר ואז הבנתי. בכיתי וקיבלתי תמיכה שלא ידעתי שאפשר לקבל קודם. לא ידעתי שאפשר לשתף. מעבר לזה הסדנה נתנה לי קהילה. הם הבינו אותי יותר טוב מאנשים שהכירו אותי הרבה זמן. הגיבוי הזה נתן לי מנוף והכלים שם שירתו אותי הרבה שנים.

אתה נכנס לסדנא כשאתה חסר אונים, מתוסכל, קורס מתחת למועקה הזו, ואתה יוצא עם כוחות להתמודד עם המועקה והיא הרבה פחות חזקה. היא נמצאת אבל מאפשרת לחיות חיים נורמטיביים. באתי לסדנא סגור בתוך עצמי, לא מחובר, שקוע בתוך עצמי, מאוד מוטרד מהמשיכה לגברים והפכתי להיות אדם יותר שמח, בעל ביטחון עצמי גבוה יותר.

אני כמה שנים דחיתי את ההגעה לסדנא עד שקיבלתי החלטה להגיע. אם יש מישהו שיש לו תחושת בטן שזה כן יכול לעזור לו שייתן לזה מקום. ויקשיב לזה. שווה לברר את זה ולהקשיב לקול הפנימי שיש פה הזדמנות שלא כדאי להחמיץ.

החיים אחרי: הפסקתי להתאהב בגברים. הקטע המיני עדיין קיים לפעמים. לפעמים כשאני במצב ירוד זה חוזר לי אבל לרוב זה כבר לא קורה. מי שיגיד לך שאחרי הסדנא זה נעלם לגמרי או שהוא משקר או שהוא שייך לאחוזים בודדים. חשוב מאוד שאנשים לא יחשבו שאחרי הסדנא הוא כבר לא נמשך בכלל. זה שקר וזה מסוכן להבטיח דבר כזה. זה להבטיח הבטחות שווא.

היום מניסיוני, אני חווה את הקשר עם הגברים כאחווה, כחברות, כמשהו בריא. למשל, אני שוחה בבריכה. פעם זה היה מקום להסתכל על גברים בלי חולצה וכו'. היום זה אותם אנשים אותה סיטואציה, אותם גברים, אני שוחה איתם, צוחק איתם ומזדהה איתם ויש לי איתם חברות, חיבור גברי בריא. ככל שאני עושה את זה יותר ממילא המשיכה המינית יורדת.

אין מושלמות. מי שחושב שהוא יגיע מקצה לקצה אז זו טעות מערבית של החיפוש אחר השלימות. זו אשליה. ברגע שיבינו את זה זו התחלה לחיים טובים. אפשר לצפות להטבה בעקבות הסדנא ואולי הוא יוכל להגשים את חלומותיו. גם לסטרייטים יש ירידות ונפילות בדברים שהם חלשים בהם.

אני רואה את עצמי בעתיד נשוי עם ילדים. זו לא המטרה הראשית שלי כרגע. אני רוצה לחכות שהחתונה תבוא באופן שישמח אותי. המטרה הראשית היא שאני אהיה שלם עם עצמי.

למבקשים להירשם לסדנא הקרובה או לקבל פרטים ניתן לעשות זאת בכתובת המייל: sadna4444@gmail.com

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן