מחיאות כפיים מגיעות לבית הדין הרבני על מבצע מרשים וחובק עולם במהלכו אותר סרבן הגט ד"ר עודד גז. המבצע כלל מקורות מודיעין מערכות אכיפה ושיתופי פעולה בילטרי הודות למערכת בתי הדין המרשימה של מדינת ישראל.
ועכשיו כשחושבים על זה שוב, אחרי כל המחמאות הגדולות והכתרים החשובים, יכולנו להימנע מזה אם דייני בית הדין הרבני היו משתמשים בכוח המוענק להם על פי חוק ושולחים את עודד גז לכלא. במקום זה בחרו דייני בית הדין לנקוט בשיימינג ברשת החברתית, הטלת חרמות ופעולות מהסוג הזה שסיפקו את תוצאת הבריחה שלו לחו"ל.
צריך לומר ביושר כי הסיפור הזה היה יכול גם להיגמר אחרת ובהמתנה ארוכת שנים לאיתורו של גז במהלכו רעייתו הייתה ממשיכה לסבול ולהישאר כלואה בנישואין הלא רצויים איתו. למזלנו בסיפור הנוכחי זה נגמר אחרי כמה חודשים עם עוגמת נפש קלה וסכום כספי שלא ניתן לאמוד במדויק.
האבסורד בהתנהלות של בית הדין הרבני הוא הצורך להפעיל את גבאי בית הכנסת השכונתי, רשת הפייסבוק וחרמות בקהילה על מנת לגרום לסרבן גט לתת גט במקום לשלוח אותו למאסר ממושך כפי שכתב המחוקק.
לצערי בשנים האחרונות בתי הדין הרבניים לא נוטים לשלוח סרבני גט לכלא. מספיק להסתכל על רשימת מסורבות הגט שמטופלות אצלנו בארגון כדי להבין כמה שנים נאלצות להמתין לגט לפני שהבעל נשלח לכלא. עשרות ניסיונות של בתי הדין להגיע להסכמות חוזרים על עצמם כחוט השני בכל המקרים שיוצא לנו לייצג.
למה? אין לי באמת תשובה מלבד הרצון של הדיינים להימנע משליחת סרבנים לכלא. לא נשמע לכם הגיוני? תראו את מקרה עודד גז ותבינו.
יחד עם זאת בכל רע יש גם טוב וזו ההזדמנות להפיק את הלקחים וללמוד מהמקרה הרע הזה כי פתרונות "יצירתיים" לא מועילים ויש רק דרך אחת להילחם במי שגוזל את חירותן של הנשים וזה שלילת החירות שלו.
בשנת 1995 חוקקה מדינת ישראל חוק שמאפשר לכלוא סרבני גט אפילו בצינוק. לפני מספר שנים הובלנו ב"מבוי סתום" שינוי חקיקה יחד עם (ח"כ לשעבר) עתניאל שנלר, הקובע כי בית הדין הרבני מחויב לדון בסנקציות נגד סרבן הגט, כולל באפשרות לשלוח אותו לכלא, חודש לאחר שקבע שעליו לתת גט לאשתו, והגט לא ניתן.
פשוט תתחילו להשתמש בכוח החוק שהוענק לכם.
בשביל זה אתם דיינים.