מרכוס כץ נולדבעיר קרקוב שבפולין.תחת הכיבוש של גרמניה הנאצית מלחמת העולם השנייה ובעיצומם של ההכנות לבר מצווה, הוא נקרא להתייצב במחנה העבודה. משפחתו מחליטה לקחת את גורלה בידיה ולעלות לישראל, החלטה שתעצב את שארית חייו. בעזרת דרכונים מזויפים, הם חוצים את הגבול במסעם לעבר טורקיה ובהמשך לארץ ישראל... גולדה, אמו של מרכוס נשארת בביתה, ונשלחת למחנה העבודה ברגן בלזן.
בהיותו בן 14 בלבד, כשהוא לבדו, פוסע מרכוס בפעם הראשונה על אדמתה של ארץ ישראל, לאחר מספר חודשים, אביו של מרכוס כץ מצטרף אליו מתחנת הביניים באיסטנבול לאחר שמרכוס משיג לו את אישורי העלייה. שנת 1944 מתבשרת משפחת כץ כי אם המשפחה גולדה נספתה בשואה, מרכוס מסרב להאמין להודעה ובשנת 1946 הוא ממתין לספינת המעפילים שמגיעות לנמל עתלית, תחושותיו מתבררות כמוצדקות כאשר מספינת המעפילים - יורדת אמו.
ב- 1947 בעקבות משפחתו מגיע מרכוס כץ למקסיקו ובהיותו בן 20 שנה בלבד הוא מתמנה למנהל בית הספר היהודי בעיר מוטרי במקסיקו, זוהי תחילתה של עשייה ענפה בשירות הקהילה היהודית בגולה, עשייה הנמשכת עד היום. למרות שהם בונים את חייהם הרחק מארץ ישראל, מצפנם הערכי של עדינה ומרכוס כץ מכוון כל העת לכיוונה של מדינת ישראל והם פועלים לחיזוק הקשרים עם המדינה הצעירה, להשפיע על בניית כוחה ועל גיבוש זהותה היהודית והציונית.
מרכוס כץ מתבלט מיד כתעשיין מצליח, כמשפטן, וכמנהיג בולט בקהילה היהודית, אך מעל הכל כמורה ואיש חינוך אשר מבין את חשיבות הקשר שבין העם היהודי בגולה עם מדינת ישראל. עם הידיעה על מותה של אמו גולדה, עדינה ומרכוס כץ מחליטים להפוך את דרך חייהם למפעל חייהם. בשנת 1975 הם מייסדים את "פרס כץ ליישום ההלכה בחיים המודרניים ע"ש גולדה כץ.
במשך 40 שנות פעילות, הפרס מוענק לאישים ומפעלים, שבעשייתם, הגותם, יצירתם ומנהיגותם מקרבים את ההלכה הדתית ואת המסורת לעולם העכשווי והמודרניץ בין הזוכים בפרס: הרב זלמן נחמיה גולדברג, הרב לורד ד"ר יונתן זקס וד"ר חנה קטן.