הרב שמואל טל: "כשבאה צרה גדולה לישראל צריך לעשות חשבון נפש נוקב ולבחון את כל המעשים ואת כל התפיסות מחדש. התורה והנביאים וחז"ל וגדולי ישראל מדגישים שאסור להתעלם ולהמשיך כרגיל כשהקדוש ברוך הוא מביא צרה גדולה. את האסון האיום בהחרבת גוש קטיף לא ראיתי רק כתוכנית זדונית של ראש ממשלה זדוני אלא כמסר מאת ה' שבא לעורר ואף לבחון את כל הדרך מחדש".
ראש ישיבת 'תורת החיים' מספר בראיון שיופיע בשבת הקרובה בעלון 'קרוב אליך' על התפיסות שהשתנו מאז הגירוש בגוש קטיף, יחסו למדינת ישראל ולתפיסות הבסיסיות של הציונות הדתית.
על השינויים בתפיסת העולם הוא מספר: "בגירוש נוכחתי לראות איך המדינה כמדינה גייסה את כל מערכותיה - הממשלה, המשטרה, השב"כ, הצבא, מערכת המשפט, הפרקליטות, התקשורת - והכל כדי לפעול נגד עבדי ה', לגרש עשרת אלפים יהודים מבתיהם, ולהחריב חבל ארץ פורח, בצורה כל-כך מרושעת ומכוערת, עם צביעות ושקרים, עם שחיתות ואיומים, תוך אכזריות וחוסר אנושיות בסיסית. זה לא היה פעלול ושחיתות של גורם כזה או אחר העומד בפני עצמו. וזה איפשר לי בחסדי ה' להגיע להבנה, שהבשילה אצלי כבר שנים קודם לכן, שהמלכות הזאת בכללותה מיוסדת על בסיס שיש בו ניגוד מובנה ומובהק למלכות ה'".
הרב טל מסביר כי אין שני מלכים משמשים בכתר אחד, והוא רואה סתירה מובנית בין מלכות ה' בעולם לבין המלכות שבמדינת ישראל שהפוכה לרצון ה' בעולם. לפיכך הוא קובע כי "העובדה שחלק גדול מהציבור הדתי אינו רואה סתירה בין המלכויות היא הסיבה העיקרית למפולת הנוראה ולשבר המחריד שקורה לציבור היקר הזה. האחוזים המבהילים של עוזבי הדת ושל הדתיים לייט (שזהו שם מכובס למשומדים לתיאבון) נובעת מהפסיחה על שתי הסעיפים הללו. אם נער מתחנך לכך שהמלכות הזאת היא עצמה נדבך במלכות ה', אזי גם החינוך והתרבות וגיבורי התרבות של המלכות הזאת, מהוים נר לרגליו, וכך הוא גדל בבלבול ובניגודי ערכים. כל הערכים ובעיקר ערכי הצניעות נעשים מעורבבים אף הם וממזגים בקרבם קדושה וטומאה גם יחד (החצאית וכיסוי הראש קצת מתאימים למלכות ה' וקצת מתאימים למלכות דקליפה...)".
הרב טל גם מספר כי למרות שהוא מודה שיש פה אתחלתא דגאולה ויום העצמאות נחגג בישיבה הם אינם אומרים הלל כשהוא מספר שהרב אליהו יעץ לו כך: "ברצוני להודיע בזאת בשער בת רבים שהתייעצתי לפני כן עם מורנו ורבנו הגאון הצדיק הראשון־לציון הרב מרדכי אליהו זצ"ל. והוא זה שיעץ לי לא לומר הלל ולא להוסיף לחגוג. והוא פרשׂ חסותו הקדושה עלינו באותה תקופה ותמך בי ובישיבתנו במסירות גדולה הן לפני הגירוש והן לאחריו, ואף עודד תלמידים להגיע ללמוד בישיבתנו".