ראש חודש שבט מוזכר בתורה כיום שבו משה רבינו פתח בדברי מוסר לכלל ישראל בטרם מותו שזה היה חודש ושבוע לפני פטירתו ככתוב בתורה (דברים א' ג'): "ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' אותו אליהם". וכפי שביאר רש"י (ע"פ הספרי): "מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתתו". ומשה למד מיעקב אבינו שהוכיח את בניו סמוך למיתתו (בראשית מ"ט).
חכמי המשנה כתבו (ר"ה ב'): "באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי בית הלל אומרים בחמשה עשר בו". ומבארת הגמרא (ר"ה י"ד רש"י): "הואיל ויצאו רוב גשמי העונה ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטין מעתה".
וכתב רבי עובדיה מברטנורא: "ראש השנה לאילן לענין מעשר פירות שאין מעשרין פירות אילן שחנטו קודם שבט על שחנטו לאחר שבט דבאילן אחר חנטה אי נמי נפקא מינה לענין שנה שלישית של שמיטה שנוהג בה מעשר עני שאותן פירות שחנטו מראש השנה של שנה שלישית עד שבט דנין אותן כפירות של שנה שניה שעברה ונוהג בהן מעשר ראשון ומעשר שני ומשבט ואילך נוהג בהן מעשר ראשון ומעשר עני". וזה כפי שכתבה התורה (דברים י"ד): "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה".
במשנה לא הוזכר שט"ו בשבט נקבע כיום טוב אך מאחר וזה נמנה כאחד מארבעה ראשי שנים שהם נחשבים ליו"ט נקבע ע"י הראשונים שאף ראש השנה לאילנות כדי שיהא היכר ליום זה יהיה אף הוא יו"ט.
והאר"י הקדוש תיקן שביום זה יאכלו פירות ארץ ישראל ויש שהוסיפו להדר אחר פרי חדש כדי לחבב המצוה בברכת שהחיינו ובארץ ישראל נהגו המקובלים (חמדת ימים ח"ב פ"ג) להתאסף בבית הכנסת לאכול פירות שונים ולומר תיקון שהם שירות ותשבחות על הפירות. ויש שהוסיפו לומר ליקוט פסוקים ומאמרי חז"ל מתנ"ך משנה גמרא וזוהר העוסקים בענייני תבואה ופירות. וכתב המגן אברהם (או"ח קל"א סקט"ז) שכן נוהגים האשכנזים וכתב כף החיים (או"ח קל"א צ"ז) שכן יש נוהגים בספרד.
יש הממליצים לקיים מנהג אכילת פירות ע"פ המבואר בתלמוד ירושלמי (סוף קידושין מ"א): עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכלו עיניו ר' אלעזר חשש להא שמועתא ומצתית לי פריטין (אוסף לו פרוטות) ואכיל בהון מכל מילה חדש בשתא". ופירשו (קורבן העדה ופני משה) שר' אלעזר היה חושש לשמועה זו והיה משתדל להביא עצמו לידי חיוב לכל הפחות פעם אחת בשנה כדי לברך שהחיינו על כל מין ומין שבפירות כדי ליתן שבח והודיה להשם יתברך. ויש שהוסיפו להדר וללבוש ביום זה בגדי יום טוב.
עם השנים הוסיפו את מנהג הנטיעות ביום זה המביא ברכה לצורך ברכת שהחיינו אך יש הראו לכך המקור מדברי הגמרא (תענית כ"ג): "אמר רבי יוחנן כל ימיו של אותו צדיק (חוני המעגל) היה מצטער על מקרא זה: "שיר המעלות בשוב ה' האת שיבת ציון היינו כחולמים". אמר מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא? (וכי יש חלום של שבעים שנה כמנין שנות החורבן מהבית הראשון עד בנין הבית השני?) יומא חד הוה אזל באורחא חזייה לההוא גברא גהוה נטע חרובא אמר ליה האי עד כמה שנין טעין? אמר ליה עד שבעין שנין אמר ליה פשיטא לך דחיית שבעין שנין? אמר ליה האי גברא עלמא בחרובא אשכחתיה כי היכא דשתלי לי אבהתי שתלי נמי חברא". כי האדם עץ השדה ובנטיעה יש ערך ושכר אף לדורות הבאים שיתברכו בנטיעות אלו.
לכן נקבע יום זה של ט"ו בשבט כיום מיוחד לנטיעות ואכילת פירות בברכת שהחיינו בעדיפות לפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל שבאכילתם ודאי מקיפידים על קו ברור המפריד משנה לשנה בדגש על יום זה.
חודש שבט
מה ארע בחודש שבט? ומהו יסודו של ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, במקורות המקראיים.
