1.
מאיר התימני חושב שהכי טוב זה לסגור את העניין של החתונה במרק תימני, סחוג וחילבה. סיר מרק ואתה מסודר, הוא אומר לי.
וההכנסות בהתאם, אני צוחק לו, (באמת צוחק ותכף תבינו למה) אבל מאיר בשלו.
הוא לכשעצמו התחתן באולם, כמו כולם, לפני שנים רבות. כעת הוא מחזיק בשני ילדים וחושב שטעות הייתה בידו כשחיתן עצמו כמו המון העם, באולם עטוף טררם.
בשביל מה צריך את זה? ומי קבע שכך צריך להתחתן? הוא תוהה ולא זז מאוזניי עד שפסק חד משמעית שכל הסרט של החתונה אינו אלא לחץ חברתי גרידא וכל אחד יתחתן כמו שמתאים לו. להתחתן באיזו חצר או בעליית גג, נשמע לו פנטסטי והאמת, שהוא צודק אפילו יותר ממה שהוא מדבר.
אני לכשעצמי, הייתי מתחתן ברבנות. חצי שעה, שעה ואנחנו אחרי הכל. במחי שעה אחת השווה לזמן טעימות הקייטרינג אנחנו כבר אחרי הכל, הכל, הכל. וואוו. האין דבר גדול מזה?! למה לא בעצם?!
2.
בפעם הראשונה שהייתי בחתונה אמיתית של בחור צעיר שאינו קרוב משפחה, הייתי בהלם.
היה שם החתן ידידיה, בחור בגילאי העשרים שמוסמר ללב האולם, ומסביבו עפו כל העולם וטפיו.
האמינו לי שידידיה היה בחור דיי מופנם וביישן. אבל הקהל הישראלי הרים אותו כל כך גבוה, שלטעמי הוא הצליח ליצור קשר עם תקרת האולם, או אולי אפילו עם ניל אמסטרונג.
לפלא היה בעיניי איך הוא אוכל את הפדיחות האלה ביום המאושר בחייו. התביישתי בשבילו. קלטתי שקשה לו להכיל את מה שהחברה דורשת ממנו; להיות חתן, לרקוד ולשתוק. ומקסימום לחכות שזה יגמר, אבל איך אפשר לחכות ככה כשאתה באוויר ודואג על חייך. טוב, אז נשאר רק לשתוק, זה גם משהו, ומסתבר שכבר הרבה שנים זה הולך לא רע עם ה'לרקוד'.
3.
כשגדלתי קצת, שמעתי את הבדיחה הנפוצה על כך שהיום לקבל הזמנה לאירוע - זה כמו לקבל דו"ח מהמשטרה. אתה יודע שהלכו לך עוד 300-400 שקל במקרה הטוב. במקרה הגרוע, מספרת אגדה אורבנית, אתה גם מוזמן לדין.
אבל עזבו את זה, סתם אורבנית של קמצנים שלא יודעים לפרגן כל קיץ בכמה מאות עד אלפי שקלים לזוגות צעירים.
תכל'ס, העולם כמנהגו המוזר ממשיך לנהוג. גם אם מדובר בזוג צעיר שכל שקל חשוב להם, הם יצטרכו להיפרד מסכומי עתק של כסף אם הם הולכים לחתונת חבריהם הקרובים.
אם יש להם את העוז להניח מתנה שאינה כסף בבית גנזי האולם - ניחא. אבל אם אין להם את האומץ הנ"ל ומאידך גם כסף אין להם עד בלי די, מה יעשו?!
ואם מדובר באנשים מבוגרים שאוהבים להגיד מזל טוב, אך לא חיים בסטייל של מסעדות וחו"ל ואין להם 400 ש"ח להוציא בערב אחד של סעודה דשנה? האם לא יבואו לחתונה של הבת של השכן? נו.
אבל לא נוח להם להשים מחבת לשכן שנתן להם בחתונת בתם כסף - שניתן לזוג - כדי לשלם שכר דירה...
ומה עכשיו?! הרי הם חוסכים בזיעת אפם לבת השניה שלהם, שהגיעה לפרקה וצריכה סיוע במימון לימודיה הגבוהים. אם לא יביאו את הכסף על סכומו הנהוג ייחשבו לקמצני השכונה, ואם לא יבואו לחתונה ייחשבו לסנובים. דילמה.
אז מה עושים היום כשמקבלים הזמנה לחתונה? ממלאים את מזווה התירוצים ומסבירים 'למה לא הגענו'? מנסים לחמוק? מורידים דמעה ומניחים 400 ש"ח בכניסה למרות שלא בא לנו, בכלל? הרהורים דיי מטרידים לקיץ החגיגי הקרב ובא.
מה שטורד את מנוחתי כרגע זה דווקא הצד הסתרי של הבעיה. כחתן, איך אוכל לעשות חתונה ובעצם לבקש מאנשים כסף דרך ההזמנה שלי? ומצד שני, איך אוכל שלא להזמין את יקיריי ומכריי לאחל לי מזל טוב ביום כה שמח? ברוך.
4.
אז בהתחלה, מיד כשחשבנו להתחתן, החלטתי באמת ובתמים לוותר על חתונה רגילה. כי אני לא מאמין בחתונות של היום, ויש לי נטייה מוזרה לא לעשות דברים שאני לא מאמין בהם, כל עוד אני יכול.
עם הבלגן של הריקודים עוד הייתי מסתדר, ואולי זה אפילו כיף בשביל אדם כמוני שאינו כידידיה בשעתו, אבל מה עם פרשת הכסף?!
אז אמרתי לה שאני רוצה להתחתן ברבנות. נעשה את זה מצומצם ברבנות ושלום על ישראל. התברר כצפוי, שמה שמוגדר 'שלום על ישראל' אצלי, מתפרש כמלחמת תרבות אצל יקירתי, אז וויתרתי על הרעיון בלב שלם.
לגיטימי בעיניי. מעולם לא הייתי כלה ואני בטוח שחתונה עם כל היקרים לך זה משהו שמתקבל על הדעת, חרף אמונתי והדילמה האישית שלי על כל העניין.
אז הוצרכנו לעשות משהו קצת שונה שישלב בין עולם האמונות שלי לבין העניין הפופולרי הבוחר בחתונות 'רגילות'.
אני חובב חתונות מושבע. אפילו גם כאלה העמוסות בקהל שהכסף נשפך שם כמים. זה נחמד ומגניב בעבור מי שזה מתאים לו מנטאלית, כלכלית, ובעיקר למי שלא מצפה שבזכות זה שהוא שפך עלינו 200 ש"ח למנה, אנו נצטרך כפשוטי העם, לממן לו את ההוצאה. (עולם התקשורת עדין לא מספק לי משכורת שמנה...).
5.
לא ביום אחד משנים את כל הגישה לחתונות בעידן המודרני. אורחי חתונה מורכבים גם מהמון אנשים שאינם קשורים לחתן ולכלה ישירות. אנשים הרגילים לחתונות 'רגילות' כמפורט לעיל וכאלה שאינם קוראים את הטור הזה, וגם אם הם קוראים אין להם כוח למהפכים שכאלה חרף אמונתם. גם הוריי לא צריכים להסביר להמון העם את הילד שלהם.
ובכל זאת, את מה שאני מאמין בו אני משתדל לעשות. מי שמוזמן דרך הוריי - מוזמן דרכם, אינני יכול להתערב בכך. אך לגבי אורחיי, החלטתי לקשוט עצמי ולעשות משהו בכל הנוגע לדעתי על חתונות בעידן המודרני.
ובכן, לאורחיי אני רוצה לתת את הלוקסוס להרגיש בחתונה משוחררת מכל עניין חברתי הזוי שאיני מאמין בו. אני נותן להם את האפשרויות להחליט מה לעשות עם כספם, כך שירגישו נעים בכל סיטואציה שהם יבחרו בעצמם, מתוך מגוון אפשרויות נוחות כרצון איש ואיש.
לפני הכל, ההזמנה היא אינה חובה חלילה למרות שאשמח מאוד שיגיעו כל יקיריי ומכריי אותם אני מחבב ואוהב. גם מי שכבר ירצה להגיע יוכל לבוא מתי שירצה ולהיות כמה זמן שירצה. אפשר לבוא רק לחופה שתתקיים בגן אירועים סמוך לאולם, לטעום משהו מהבר, להגיד מזל טוב שאשמח בו ואעריך אותו וללכת. אני מודע לכך שבמקרה הזה אין גם צורך להניח צ'ק וההרגשה היא נוחה, כי לא 'הפסדתי' מנה. וכמובן, שאפשר לבוא ולהיות כל החתונה ולהרגיש נוח להשים צ'ק וגם לא.
אני מוכן לספוג את המנות של כל אורח כל עוד אקבל הודעה על כך מראש. אני נערך מבחינה כספית לסעודה ללא תשלום ובכיף לכל יקיריי ומכריי, כי זו בעצם הפואנטה של 'להזמין מישהו'.
מי שירצה להניח מתנה - אשמח בה. אך לא אפגע אפילו קמעא גם מחבר שיבוא לסעודה ולא יתן מתנה מכל סוג!
כן, כן. אני לגמרי שלם עם זה ואעריך את עצם בואו של החבר. לכבוד הוא לי שמישהו טורח ומגיע במיוחד לשמוח ולהתרגש בשמחה שהיא שלי בכלל. כך יוצא, שהזמנתי היא נטו הזמנה כייפית לסעודה שאני עורך ביום השמחה, ולא משהו שמחייב מישהו לתת לי משהו, כי אלמלא כן - זו אינה הזמנה כייפית.
ביננו, שכחנו לפעמים שחתונה אמורה להיות דבר כייפי בלבד ולא עונש מכל סוגשהו לאף אחד. כן, גם עונש של 'באתי כי לא נעים לי' או 'הלכו לי כמה שקלים', אני לא מסוגל לתת לאהוביי.
להזמנת הרצאותמופעים מוזיקליים ייחודים של נדב גלעד:
http://tinyurl.com/MOFAIM-NADAV-GILAD
או חפשו 'נדב גלעד' בפייסבוק.