קראתי לאחרונה מספר כתבות הקוראות להחרים את שיעורי התורה של הרב מוטי אלון, ובאחת מהן אף נכתב שאסור לקרוא את ספריו.
השאלה העקרונית שעומדת לפנינו היא אפוא האם מותר ללמוד תורה מפי רב שסרח. חז"ל נדרשו לשאלה זו בסוגיה על אלישע בן אבויה (אחר) ודרשו: "למה נמשלו תלמידי חכמים לאגוז? לומר לך: מה אגוז זה, אף על פי שמלוכלך בטיט ובצואה - אין מה שבתוכו נמאס, אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח - אין תורתו נמאסת"; ועוד אמרו כי ר' מאיר למד תורה מאחר משום ש"רמון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק!" (חגיגה טו, ע"ב).
כעת יבאו "הפלפלנים" ויטענו כי יש להבחין בין ר' מאיר, שידע להבחין בין מעשיו של אחר לבין תורתו, לבין אלו שלומדים את תורתו של הרב אלון, שאינם יודעים לעשות את ההבחנה הזו.
אך האם האנשים שסבורים כי הרב אלון אשם אכן לא יודעים לעשות את ההפרדה בין מעשי הרב לבין תורתו. האם יש אדם אחד ששמע את שיעורו של הרב אלון, שפורסם בשבוע שעבר בכיפה, ובעקבות כך שינה את דעתו והחליט שהוא זכאי? אופתע אם כך הדבר.
אחרים יטענו כי יש להבחין בין המעשים שמיוחסים לרב אלון לבין אלו שיוחסו לאחר, כלומר שמעשיו של הראשון חמורים יותר. אך האם באמת יש מקום לטענה זאת; על אחר מסופר שבא על פרוצה לאחר שעקר צנון בשבת (חגיגה טו, ע"א), וכן "שהיה הורג רבי תורה [=גדולי תורה]" (ירושלמי חגיגה ב, א, עז ע"ב). האם מעשיו קלים יותר מאלו שמיוחסים לרב אלון?!
מדוע אפוא חז"ל לא אסרו ללמוד מתורתו של אחר (מחלל השבת! הנואף! הרוצח! המשת"פ עם הרומאים! וכיו"ב), ולא עוד אלא שהם עצמם הביאו מדבריו במשנה, ובמקומות נוספים, ולמשל: "אלישע בן אבויה אומר: הלומד ילד למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש, והלומד זקן למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר מחוק" (אבות ד, כ).
אם חז"ל לא אסרו עלינו ללמוד את תורתו של אחר, ואף אמרו ביחס אליו כי "תלמיד חכם אף על פי שסרח - אין תורתו נמאסת", מדוע אפוא נהיה "צדיקים" מהם ונאסור ללמוד את תורתו של הרב אלון.
כמובן שיש להוקיע מכל וכל את המעשים שמיוחסים לרב אלון, אך אין סיבה אמיתית להוקיע את תורתו.
הקריאה שלא ללמוד תורה מפי רב שסרח (בהטרדה מינית וכד'), רק תביא לכך שלא יסכים להודות במעשיו, מתוך החשש כי לאחר ההודאה כבר לא יהיה מי שיקשיב לתורתו (גם לא חסידיו).
אלישע בן אבויה לא הסתיר את מעשיו הרעים וגם חז"ל לא "הסתירו" את תורתו. גם בנותיו של אלישע ידעו לעשות את ההבחנה בין מעשי אביהם לבין תורתו ואמרו לרבי: "אל תבט במעשיו הבט בתורתו" (ירושלמי, שם). לא רק שתורתו של אלישע לא נשתכחה אלא אף נכתבו עליו ספרים ומחקרים לא פחות, ואף יותר, מאשר יתר התנאים.
גם אנו לא צריכים, לדעתי, לפסול את תורתו של הרב אלון, אלא להשמיע את המסר שאמר אלישע בן אבויה, בשם ר' עקיבא, "מה כלי זהב וכלי זכוכית, אף על פי שנשברו יש להם תקנה - אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח יש לו תקנה" (חגיגה טו, ע"א), ואם רק יודה ויחזור בו הרי שלא רק חסידיו ילמדו תורה מפיו, אלא כולם ישמחו לשוב ולשמוע את תורתו.