ביום הכיפורים מוטלים על האדם כמה איסורים והגבלות. חשוב להדגיש שבניגוד למקרים אחרים (ט' באב למשל) הסיבה היא אינה אבלות. אנחנו נדרשים ביום הזה להתעלות מעל החיים היום יומיים, במידה רבה להידמות למלאכים, לעזוב את החיים הריאלים ולעסוק ביחסינו הפרטיים עם אבינו שבשמים.
התורה קובעת בהקשר זה (ויקרא טז, כט-לא):
"וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָה תִּטְהָרוּ: שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם:"
מפסוקים אלו גזרו חז"ל שישה איסורים: מלאכה, אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. האיסור על מלאכה טומן בחובו את האיסור על עשיית פעולה האסורה בשבת, וכן זה כולל גם רכיבה על אופניים. מן התורה האיסור על אכילה ושתייה חל על כל יהודי מגיל שלוש-עשרה ועל כל יהודיה מגיל שתים עשרה, פרט למצבים רפואיים מיוחדים. חכמים הקדימו את האיסור (לגברים ונשים כאחד) לגיל אחת-עשרה מדין חינוך (על מנת שילמדו ויתרגלו), אם כי הוא לא חל במקרה של ילד חלש או במקרה שיש חשש שהצום יזיק לבריאות. האיסור על רחיצה הוא איסור כולל וטמונים בחובו גם רחיצת הפנים וצחצוח שיניים. האיסור על סיכה כולל את איסור השימוש בכל תכשיר קוסמטי, כלי איפור או קרם וכן בדאודורנט או בבושם. בהקשר של נעילת הסנדל נאסרה לבישתה של נעל העשויה עור ותשמיש המיטה כולל איסור על יחסים אינטימיים.
מנהגי יום כיפור
בנוסף להלכות אלו נוספו ליום הכיפורים מנהגים שונים, רובם נוהגים בערבו של היום (ט' בתשרי). בהקשר זה ראוי אולי להזכיר קודם כל את המצווה המרכזית של היום והיא למרבה ההפתעה אכילה. התורה מעלה על מי שאכל ב-ט' בתשרי והתענה ב-י' בתשרי כאילו התענה בשני הימים.
מנהג הכפרות
מנהג ידוע בהקשר ליום זה הוא מנהג הכפרות, בו נהוג היה לקחת בערב יום כיפור תרנגול חי לסובבו מעל האדם ולשחוט אותו בבחינת "זה התרנגול ילך למיתה ואני אכנס ואלך לחיים טובים ארוכים ולשלום". מנהג זה לא מצא חן בעיני רבים- רבי יוסף קארו גדול חכמי צפת במאה ה-16 שכתב את ספר היסוד היהודי החשוב "שולחן ערוך" גורס כי "יש למנוע המנהג" ואכן כך עשה בעירו, הרמב"ן אסר את המנהג משום דרכי האמורי. מאידך רבים אחרים מחכמי ספרד ואשכנז ובראשם ר' משה איסרליש (הרמ"א) טוענים בעד המנהג שראשיתו עוד מימי הגאונים. עוד חשוב לציין שלא מדובר בשחיטה לשם השחיטה ובכך בצער בעלי חיים- בשר העוף הנשחט נועד לחלוקה לעניים ערב החג לשם קיום מצוות היום.
כך או כך רבים נוהגים להחליף את התרנגול בכסף ולקיים את הכפרות תמורת סכום כסף הנתרם לצדקה. מנהג זה רווח מאוד גם בשל השינוי בתנאי החיים ולא פעם החשש מצער שעשוי להיגרם לבעלי החיים בעודם מובלים וממתינים לשחיטה.
מנהג חשוב אחר הוא ברכה של אבי ואם המשפחה לילדיהם זמן קצר לפני כניסת הצום (ברכת הבנים), נוסח הברכה מצוי בסידורים.
הבהרה: הכותב אינו רב ולא פוסק הלכה, בשאלות הלכתיות ניתן לפנות למדור שאל את הרב או לעיין בשאלות קודמות בנושא