הוצאת תלמיד מבית הספר (א)

הרב אלישע אבינר סוקר את מכלול השיקולים באשר להוצאת תלמיד מבית הספר.

חדשות כיפה הרב אלישע אבינר 20/08/03 00:00 כב באב התשסג


נפתח בשני סיפורים.

שמעתי על ראש ישיבה אחד שתלמידיו לחצו עליו לסלק תלמיד מהישיבה בגלל שהוא זלזל בקיום תורה ומצוות. הם אף טענו שיש לו השפעה שלילית בישיבה. ראש הישיבה נטה לדחות את בקשתם אבל היסס בדבר, ולכן סר לביתו של ה"קהילות יעקב", הרב יעקב קניבסקי זצ"ל מבני ברק כדי להיוועץ בו. הוא הציג בפניו את נימוקי תלמידיו בעד הוצאת הבחור וביקש לשמוע את חוות דעתו של הרב. ה"קהילת יעקב" שקל את הענין ואף הוא נטה לשלילה, מפני שהוצאתו של התלמיד עלולה להרחיק אותו לגמרי מחיי תורה... מי מסוגל לחזות את העתיד... שמא הוא ישוב לדרך הטובה. אילו ידענו שלא יצמח ממנו שום טוב, רשאים היינו לסלק אותו, אבל מי יודע... בסופו של דבר, לא עמד ראש הישיבה בפני לחץ תלמידיו והוציא את הבחור הנ"ל. לא ארכו הימים ויצא הבחור לתרבות רעה והפך לעוכר ישראל. הצטער ראש הישיבה כל ימיו, והיה רגיל לצטט את דברי רש"י בשם המדרש על הפסוק "וירא (משה) כי אין איש, ויך את המצרי" "וירא כי אין איש עתיד לצאת ממנו, שיתגייר". רק מי שמסגל לראות שאין לתלמיד "עתיד", רשאי "להכותו", לדחותו ולסלקו.

סיפור שני. הרב אברהם יצחק נריה ז"ל העלה על הכתב שיחה עם הרב יצחק הוטנר זצ"ל, מחבר ספרי "פחד יצחק". הוא שאל אותו "האם יש לסלק ממוסד ילד המקלקל את חבריו, כשיודעים שברחוב הוא יתקלקל יותר?". השיב לו הגר"י הוטנר: "ודאי... אין לנו זכות להשתמש בנשמות של יתר הבחורים כדי להרים את נפש הבחור הזה. איננו בעלי בתים על נשמות שאר הבחורים. אם איננו מקלקל אחרים, אז אף אם הוא הגרוע ביותר, לא אסלקנו, אטפל בו, אדבר, אשוחח, ארד עמו לכל הטומאה והגיהנום שלו. אך רק אני, אבל אם זה פוגע באחרים, אסור להשאירו" (אפיקים בנגב, עמ' 241).

שתי עדויות אלו על גדולי ישראל מציגות בצורה חריפה ביותר את הדילמה החינוכית והתורנית על סילוק תלמיד מבית ספר או מישיבה.

סוגיה זו נידונה כבר בחז"ל (ב"ב כא א): "אמר ליה רב לרב שמואל בר שילת: כי מחית לינוקא, לא תמחי אלא בערקתא דמסנא (= כשאתה מכה ילד, אל תכה אותו אלא ברצועה דקה - שלא תזיק לו). דקארי - קארי, דלא קארי - להוי צוותא לחבריה". מי שלומד - לומד. מי שאינו לומד, יהיה חברה חבריו. לפי רבנו גרשום, מימרה זו עוסקת רק בנושא הכאת התלמידים. רב אומר שאין להכות את התלמידים יותר מדאי ומוסיף שיעילות הענישה היא מוגבלת, "שבשביל רוב הכאות, אין (הילד) מתפקח". לכן, אם הוא לומד מעצמו, מה טוב. ואם אינו לומד, אין טעם להרבות בענישה אלא יניחו לו והוא יהיה חברה לחבריו.

לפי רש"י, בחלק השני של דברי רב נידונית גם אפשרות הוצאתו מהכיתה. "אינך זקוק לייסרו יותר מדאי ולא לסלקו מעליך אלא ישב עם אחרים בצוותא וסופו לתת לב". הוי אומר, אין להוציאו מהכיתה, למרות שהוא איננו לומד, כיון ש"סופו לתת לב". כוונת רש"י שהימצאותו בתוך חברה של תלמידים לומדים, תשפיעה עליו לברכה. וכן פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' רמה ט): "אפילו תינוק שלא מבין, לא יסלקוהו משם אלא ישב עם האחרים, אולי יבין".

על איזה תלמיד מדובר - על תלמיד שמתקשה בלימודים או על תלמיד עצל שאיננו מקשיב ואיננו מתאמץ להבין את הנאמר בכיתה? מסתבר שאין כל הבדל.

רש"י כתב שהימצאותו בצוותא עם חבריו תועיל לו "וסופו לתת לב". ניתן להוסיף שהמוסד החינוכי תורם לבנינו ובנותינו לא במישור הלימודי הטהור אלא גם במישור החינוכי ואף במישור החברתי. לכן, אין להעריך מוסד חינוכי רק לפי רמת ההישגים הלימודיים אלא גם לפי תרומתו החברתית. להיות ב"צוותא" עם חבריו, באווירה חברתית חיובית, זה חשוב לכל נער ונערה לשם עיצוב אישיותם.

המהרש"א פירש שהשארתו בכיתה של התלמיד שאיננו לומד מטרתה העיקרית היא להועיל ליתר התלמידים. נוכחותו של תלמיד שאיננו לומד מעודדת ומדרבנת את האחרים ללמוד. אם יסלקו אותו, קיים חשש ש"ישים ההוא דקרי (= התלמיד שלומד) ללבו להיות הולך ובטל כמו חבירו".

השיקולים הנ"ל אינם תקיפים אם התלמיד "מקלקל" את חבריו. ועל כך בפניתנו הבאה.

לחלק ב' של המאמר - הוצאת תלמיד מבית הספר (ב')

מתוך האתר של ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים.
אם ברצונך לקבל את פינת החינוך השבועית של הרב אלישע אבינר לתא ה-E-Mail שלך באופן קבוע, לחץ כאן.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן