הגמרא[1] דנה בעניין התקיעות:
אמר רבי יצחק, למה תוקעין בראש השנה? - למה תוקעין? רחמנא אמר תקעו! - אלא: למה מריעין? - מריעין? - רחמנא אמר זכרון תרועה! אלא: למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין, ותוקעין ומריעין כשהן עומדין? כדי לערבב השטן.
יש להבין מדוע שאלה הגמרא בתחילה בצורה לא מובנת, ורק לבסוף הובאה השאלה אותה רצתה הגמרא לשאול.
כמו כן, יש להבין את עניין ערבוב השטן - מה גורם לו להתערבב דוקא בצורה זו של תקיעת השופר.
תוס' מסביר:
כדי לערבב את השטן - פירש בערוך כדאיתא בירושלמי בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול כד שמע קל שיפורא זימנא חדא בהיל ולא בהיל וכד שמע תניין אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול ומטא זימניה למתבלע ומתערבב ולית ליה פנאי למעבד קטגוריא.
תרגום: כששמע קול שופר פעם אחת, נבהל ואינו נבהל, וכששמע פעם שניה, אמר ודאי זהו שופר של 'יתקע בשופר גדול', והגיע זמנו של השטן להיבלע, ומתערבב ואין לו פנאי לעשות קטגוריא.
גם את דברי התוס' יש להבין. כיצד מתערבב השטן מן התקיעות השניות דוקא, וכי איננו זוכר כי אותו סדר נהג גם בשנים קודמות...?
השטן מנסה למקד את המבט בנפילות של האדם ושל עם ישראל, וכך להכריע את הדין בראש השנה לחובה, ח"ו.
הנפילות קורות כאשר האדם מקבל את השפע האלוקי מלמעלה, בלא שעמל להשיגו, ובצורה כזו הוא אינו יכול לעמוד באור הגדול ונופל.
כך אדם הראשון - יציר כפיו של ה' - הושם בגן עדן, בצורה עליונה ורוחנית, ונפל, כיון שהוא לא עמל להשיג את המעלה הזו, ולא היה יכול לעמוד במצב כה רוחני.
כך היה גם במעמד הר סיני, שכן עוצמת הלוחות והמעמד היתה גדולה מכפי שיכלו כלי הקיבול האנושיים לקלוט.
בתקופת בית ראשון - שלמה המלך, היה עם ישראל בשיא השלמות האפשרית - בית המקדש, השראת שכינה עליונה, ובכל זאת נפל. שוב, היתה זו השפעה רוחנית עליונה, שעם ישראל לא עמד בה.
כיצד קמים מנפילות אלו?
השלב הבא לאחר הנפילה, הוא תפקידו של האדם לעמול ולהגיע לאותה מדרגה עליונה ונשגבת. כאשר מדרגה זו תגיע מתוך עמלו של האדם, היא תהיה מתאימה לכלי הקיבול שלו והוא יוכל לעמוד בה.
ההשפעה הראשונית, מלמעלה למטה, מסמנת את המטרה, אליה צריך האדם להגיע מלמטה למעלה, תוך עמל ויגיעה.
התקיעות שתוקעין כשהן יושבין, הן תקיעות מן התורה. לאחר מכן, תוקעים במעומד תקיעות נוספות, מתקנת חכמים.
הגמרא בשאלותיה מחדדת את ההבדל בין התקיעות אותן אנו תוקעים משום ש"רחמנא אמר", לבין התקיעות הנוספות שהן אלו שמערבבות את השטן.
התקיעות הראשונות, אותן אנו תוקעים מכח ציווי אלוקי, עדיין אינן מספיקות כדי לערבב את השטן. במצב זה, של ציווי הבא מלמעלה למטה, עדיין עלולה להיות נפילה, וטענותיו של השטן טרם נסתתמו.
רק כאשר רואה השטן שישראל מוסיפים תקיעות משלהם, שיש ביכולת האדם להתעלות אל מעלת השפע האלוקי - טענותיו מסתתמות.
שני סוגי התקיעות בראש השנה, מבטאים את שני השלבים בחייו של האדם, העם והעולם.
השלב הראשון הוא אלוקי - מלמעלה למטה. בשלב זה עלולות להיות נפילות, כפי שקרה לא אחת בהיסטוריה.
השלב השני הוא אנושי - מלמטה למעלה. בשלב זה קונה האדם אותה מדרגה עליונה תוך עמל ויגיעה, תוך התאמה לכלי הקיבול שלו, וכך מובטח הוא מפני נפילה.
אמר רבי יצחק, למה תוקעין בראש השנה? - למה תוקעין? רחמנא אמר תקעו! - אלא: למה מריעין? - מריעין? - רחמנא אמר זכרון תרועה! אלא: למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין, ותוקעין ומריעין כשהן עומדין? כדי לערבב השטן.
יש להבין מדוע שאלה הגמרא בתחילה בצורה לא מובנת, ורק לבסוף הובאה השאלה אותה רצתה הגמרא לשאול.
כמו כן, יש להבין את עניין ערבוב השטן - מה גורם לו להתערבב דוקא בצורה זו של תקיעת השופר.
תוס' מסביר:
כדי לערבב את השטן - פירש בערוך כדאיתא בירושלמי בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול כד שמע קל שיפורא זימנא חדא בהיל ולא בהיל וכד שמע תניין אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול ומטא זימניה למתבלע ומתערבב ולית ליה פנאי למעבד קטגוריא.
תרגום: כששמע קול שופר פעם אחת, נבהל ואינו נבהל, וכששמע פעם שניה, אמר ודאי זהו שופר של 'יתקע בשופר גדול', והגיע זמנו של השטן להיבלע, ומתערבב ואין לו פנאי לעשות קטגוריא.
גם את דברי התוס' יש להבין. כיצד מתערבב השטן מן התקיעות השניות דוקא, וכי איננו זוכר כי אותו סדר נהג גם בשנים קודמות...?
השטן מנסה למקד את המבט בנפילות של האדם ושל עם ישראל, וכך להכריע את הדין בראש השנה לחובה, ח"ו.
הנפילות קורות כאשר האדם מקבל את השפע האלוקי מלמעלה, בלא שעמל להשיגו, ובצורה כזו הוא אינו יכול לעמוד באור הגדול ונופל.
כך אדם הראשון - יציר כפיו של ה' - הושם בגן עדן, בצורה עליונה ורוחנית, ונפל, כיון שהוא לא עמל להשיג את המעלה הזו, ולא היה יכול לעמוד במצב כה רוחני.
כך היה גם במעמד הר סיני, שכן עוצמת הלוחות והמעמד היתה גדולה מכפי שיכלו כלי הקיבול האנושיים לקלוט.
בתקופת בית ראשון - שלמה המלך, היה עם ישראל בשיא השלמות האפשרית - בית המקדש, השראת שכינה עליונה, ובכל זאת נפל. שוב, היתה זו השפעה רוחנית עליונה, שעם ישראל לא עמד בה.
כיצד קמים מנפילות אלו?
השלב הבא לאחר הנפילה, הוא תפקידו של האדם לעמול ולהגיע לאותה מדרגה עליונה ונשגבת. כאשר מדרגה זו תגיע מתוך עמלו של האדם, היא תהיה מתאימה לכלי הקיבול שלו והוא יוכל לעמוד בה.
ההשפעה הראשונית, מלמעלה למטה, מסמנת את המטרה, אליה צריך האדם להגיע מלמטה למעלה, תוך עמל ויגיעה.
התקיעות שתוקעין כשהן יושבין, הן תקיעות מן התורה. לאחר מכן, תוקעים במעומד תקיעות נוספות, מתקנת חכמים.
הגמרא בשאלותיה מחדדת את ההבדל בין התקיעות אותן אנו תוקעים משום ש"רחמנא אמר", לבין התקיעות הנוספות שהן אלו שמערבבות את השטן.
התקיעות הראשונות, אותן אנו תוקעים מכח ציווי אלוקי, עדיין אינן מספיקות כדי לערבב את השטן. במצב זה, של ציווי הבא מלמעלה למטה, עדיין עלולה להיות נפילה, וטענותיו של השטן טרם נסתתמו.
רק כאשר רואה השטן שישראל מוסיפים תקיעות משלהם, שיש ביכולת האדם להתעלות אל מעלת השפע האלוקי - טענותיו מסתתמות.
שני סוגי התקיעות בראש השנה, מבטאים את שני השלבים בחייו של האדם, העם והעולם.
השלב הראשון הוא אלוקי - מלמעלה למטה. בשלב זה עלולות להיות נפילות, כפי שקרה לא אחת בהיסטוריה.
השלב השני הוא אנושי - מלמטה למעלה. בשלב זה קונה האדם אותה מדרגה עליונה תוך עמל ויגיעה, תוך התאמה לכלי הקיבול שלו, וכך מובטח הוא מפני נפילה.