כידוע, ספר דברים נקרא בפי חז"ל (מגילה דף לא:, ב"ר ב:ה) 'משנה תורה'. המשמעות הפשוטה של שם זה היא שהספר כולל בתוכו את ארבעת הספרים הקודמים של התורה ומהווה מעין סיכום וחזרה על הנאמר בהם. דוגמא לכך אנו מוצאים כבר בראשית הפרשה שלנו, בנאומו הראשון של משה, שמהווה בעצם נאום היסטורי.
נאום זה, בו מזכיר משה אירועים רבים ממסעו של העם במדבר, הטריד רבות פרשנים שונים אשר מצאו בו סתירות למה שסופר לנו 'בפרשיות המקור'. חטא המרגלים המתואר כאן מפסוק כב' ואילך הוא דוגמא אחת לסתירה, כביכול, בין המסופר בפרשתנו ובין מה שסופר בפרשת 'שלח'. להלן נתמקד בפרט אחד בעייתי בפרשייה זו. לאחר תיאור החטא מביא משה את תגובתו של ה':
"וישמע ה' את קול דבריכם ויקצף, וישבע לאמור: אם יראה איש באנשים האלה, הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבותיכם. זולתי כלב בן יפונה...יען אשר מלא אחרי ה'. גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם. יהושע בן נון העמד לפניך הוא יבא שמה..." (פס' לד- לח).
ניתן לשים לב כי תוך כדי הבאת דברי ה' מכניס משה אמירה משל עצמו: "גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם". ותמהו הפרשנים, הרי משה לא נכנס לארץ בגלל חטא מי מריבה! (במדבר כ'). מה הקשר לפרשת המרגלים?! בנוסף, לא ברור כלל מה היה חלקו של משה בחטא המרגלים.
הרמב"ן כאן באמת כתב, כי אין קשר ישיר ודבר זה הובא כבדרך אגב: "יאמר, הנה חטאתיכם אשר עשיתם בעת ההיא במרגלים מנעו מכם הארץ הטובה, ועוד הוספתם לחטוא בפעם אחרת עד שמנעתם גם אותי מלעבור".
אולם על פניו אין זה פשטות הדברים ומשמע כאן כי חטא המרגלים עצמו הוא אשר גרם למשה שלא יכנס לארץ.
אברבנאל על אתר נדרש לשאלה זו ומעלה דרך מחודשת בהסבר הדברים. הוא מסביר כי משה אכן חטא גם בחטא המרגלים וחטאו היה בכך שהציג להם שאלות, מהם נמשך חטאם של המרגלים. אולם הוא מסביר כי חטא זה כשלעצמו לא היה מונע ממנו את הכניסה לארץ, אך לא יתכן שהוא יכנס לארץ כשהוא בעצם גרם בעקיפין לחטא של העם ומנע מהם את הכניסה לארץ.
ברצוני להציע כיוון דומה אך מעט שונה מדברי האברבנאל. לעניות דעתי לא נרמז בשום מקום כי משה חטא בחטא המרגלים. אולם אף על פי כן, משה הוא המנהיג של דור המדבר ולא יתכן שהדור כולו יישאר קבור במדבר ומשה מנהיגו יכנס לארץ. המנהיג מזוהה עם הדור ולא תתכן הפרדה כל כך חריפה בניהם. נראה כי זוהי כוונת משה בדבריו כאן, כאשר הוא מאשים את העם בעובדה שהוא לא נכנס לארץ ומקשר את זה לחטא המרגלים.
נדמה, כי רעיון זה כבר הובא ע"י חז"ל במדרש על פרשת 'מי מריבה':
"אמר לו הקב"ה למשה: באיזה פנים אתה מבקש ליכנס לארץ? משל לרועה שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן. ביקש הרועה ליכנס לפלטרין של מלך, אמר לו המלך אם אתה נכנס עכשיו, מה יאמרו הבריות שאתה השבית הצאן. אף כאן אמר לו הקב"ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואת מכניס דור אחר?" (במדבר רבה יט: יג).
אולם מהלך זה אינו פותר את הבעיה כי בפרשת 'מי מריבה' נאמר במפורש כי דווקא חטא זה גרם לאי כניסתו של משה לארץ! כאן נשוב לדברי האברבנאל שמבאר יפה מדוע התורה תלתה את אי הכניסה בחטא מי מריבה - "כדי לשמור על כבודם, ושלא לערבם בכלל פושעי ישראל". אברבנאל מסביר כי ה' תלה את עונשם של משה ואהרון בחטא קל יחסית על מנת שלא יאמרו כי הם נטלו חלק בעצת המרגלים.