בזמן האחרון פרץ קרב תקשורתי עצוב ומזיק, בין המכונים מקורבי הרב אלון, לבין חברי פורום תקנה. בקרב הזה נפרצו לחלוטין גדרי כבוד תלמידי חכמים, ולמרבה הצער ללא מחאה מספקת. בנקודה זו חשוב לנסות ולעצור, לפני שהמערכה הקשה הזו תמוטט אחריה את כל מה שנותר ממעמדם הציבורי של גדולי תורה בישראל.
ראשית יש להדגיש, שכל מי שתוקף את פורום תקנה, איננו תוקף בכך גוף מופשט ואנונימי. מאחורי המושג הזה, בכל הנוגע לפרשת הרב אלון, עומדים גדולי תלמידי החכמים בציבור הדתי-לאומי, המקובלים על הקשת הרחבה ביותר הניתנת להעלות על הדעת. בראש הגוף שעסק בפרשת הרב אלון עומדים מו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין והרב יעקב אריאל שליט"א, רבנים שאיש מעולם לא העז להטיל ספק בגדלותם התורנית ובשיעור קומתם המוסרי והרוחני. בנוסף, בגוף זה היו חברים ראשי ישיבות ורבנים המשמשים כדמויות המרכזיות ביותר בעולם הדתי-ציוני, כמו הרב יובל שרלו, הרב יהושע שפירא, הרב אליקים לבנון והרב אבי גיסר, שפעלו יחד עם אנשי מקצוע, כדוגמת פרופ ידידיה שטרן וגב יהודית שילת. אין ולא היה שום פורום כזה בציונות הדתית, המורכב מגדולי אנשי הרוח, החלוקים בתחומים כה רבים, ועם זאת הם חברו יחד לטיפול באחת הבעיות הקשות ביותר שאדם בציבור הדתי נתקל בהן.
 |
|
ראוי שגם הרב אלון ימסור לציבור את גרסתו (צילום: אלנתן גוטווירט)
|
לתת סעד נפשי למי שכבר ניזק
למרבה הצער והכאב, המציאות של הטרדות מיניות ברמות שונות לא פסחה על עולם החינוך הדתי, ואף לא על רבנים וראשי ישיבות. אין צורך לחזור ולהזכיר פרשות המוכרות לכול בנושאים אלו. עם כל הנחמה בכך שמדובר בתופעות נדירות, הרי שאין להתעלם ממצוקת היחידים שנקלעו לתוכן, ואין להימנע מלעשות כל מאמץ כדי למנוע הישנות מקרים כאלה בעתיד. עובדה ידועה היא, שלא תמיד בכוחה של המשטרה להתמודד עם בעיות מן הסוג הזה, הן מסיבות חוקיות, הן מן הסיבה שלא תמיד למתלוננים יש את הכוח הנפשי להיחשף לחקירה משטרתית ולהיקלע לפרשה משפטית. יחד עם זאת, חובה מוסרית נעלה ממדרגה ראשונה קיימת על מנת להיוודע גם לפרשות מן הסוג הזה, כדי לתת סעד נפשי למי שכבר ניזק, ולעשות הכול כדי למנוע נזקים נוספים בעתיד.
בדיוק בשל מציאות זו קיים פורום תקנה - גוף שהקמתו היא מצווה גדולה ושבח גדול לציונות הדתית. זכות גדולה לנו, שבציבור שלנו ישנם רבנים ואנשי רוח, שסירבו לתת לתופעות מחפירות שלא ניתן לטפל בהן באופן חוקי, להיעלם מתחת לשלחן, ולהמשיך להוות סיכון לעתיד. אין ספק, שפעילותו של פורום זה הינה מורכבת, שהרי אין בידו אמצעים לחקור כמו למוסדות משפטיים, אך מצד שני כובד המשקל המוסרי של החברים בו, עשוי להוות אמצעי מרתיע בפני אנשים שגרמו עוול לכפופים להם. התיאום המלא שיש לפורום זה עם היועץ המשפטי, מעניק לו לגיטימיות מלאה מבחינת החוק, למורת רוחם של צרי עין המבקרים את הלגיטימיות המשפטית של הגוף, בהתעלמות מוחלטת מנקודה זו.
קריאת תיגר מוחלטת על כל היקר לנו
מבלי להיכנס לפרטיה של פרשת הרב אלון, הרי שכפי שכבר פורסם, הפרשה עסקה בשני מקרים של פגיעה מינית, שבהם לא הייתה אפשרות לפעול במסגרת החוק הרגילה: המקרה הראשון היה של פגיעה בקטין, שחלה עליה התיישנות, והמקרה השני היה פגיעה בתלמיד בוגר, שלפי החוק כפי שהיה אז, לא היוותה עבירה על החוק (החוק שונה בעקבות האירוע, וכיום גם פגיעה מינית בבוגרים הנמצאים תחת מרות, כגון תלמידים, מהווה עבירה). שני המקרים הגיעו אל חברי הפורום, שלפי מיטב הבנתם לא יכלו להישאר אדישים כלפי המציאות שנחשפה בפניהם, במיוחד כלפי הסיכון לעתיד. הדרך שבה הם פעלו, תוך כדי הודאה ושיתוף פעולה מסוים גם מצדו של הרב אלון, והשתלשלות האירועים בעקבות זאת, ידועים לכול.
והנה, לאחרונה מפיצים מקורבי הרב אלון טענות חמורות כלפי גדולי הדור וגדולי ראשי הישיבות והרבנים, ולפיהם הללו פעלו מתוך חוסר אחריות במקרה הטוב, ומתוך קנאה וצרות עין במקרה הרע. לשם כך הם מעלים אפילו טענות הסותרות עובדתית את הטענות שהועלו על ידי גדולי הרבנים. אני מבקש להדגיש: זכותו של כל אדם להאמין בצדקת דרכו של הרב אלון, ולומר שגם גדולי הרבנים והמשפטנים בפורום תקנה הם בסופו של דבר בני אדם, בשר ודם, שאינם חסינים מטעויות. אולם הכפשת הרב ליכטנשטיין, הרב אריאל, הרב שרלו, הרב יהושע שפירא, הרב לבנון, הרב גיסר ואחרים, כאילו הם שיקרו לציבור, והיו מוכנים לפגוע בצורה כל כך חמורה בדמות כל כך חשובה כמו הרב אלון, רק מתוך חוסר זהירות; וחמור יותר - הטענה שנכונותם לקבל את הפונים אליהם רק מתוך קנאה וצרות עין, כל אלה הם קריאת תיגר מוחלטת על כל היקר לנו. אם קבוצה גדולה של רבנים עושה דבר איום ונורא - הכפשת רב מתוך מניעים אישים, או אפילו רק מחוסר תשומת לב מספקת - הרי שאפשר וצריך לסגור את עולם בתי המדרש שלנו לגמרי. וכי ממי נלמד תורה? אם האנשים האלו, שאין לך קבוצה בציבור הדתי-לאומי שאינה קשורה לפחות לאחד מן האנשים בפורום מתוך הערכה ואמון באישיותו, פעלו באופן כל כך חמור, הרי שהפלנו בזאת את כל עולם התורה שלנו.
שהרב אלון ימסור את גרסתו
כאמור, אין בדברים אלו משום לחרוץ עובדות באופן מוחלט. האדם יראה לעיניים וה יראה ללבב. הכאב של מקורבי הרב אלון מובן היטב, ועצם נכונותם לעמוד לימין רבם גם בשעתו הקשה ראויה להערכה. אך אם אכן הם פועלים מתוך כבוד התורה ורבניה, מוטב שיזהרו מאוד בכבוד חכמים, שעמדו בפני מצוקה קשה עד מאוד, והיו מוכנים להקדיש זמן רב ויקר. גם מי שחושב שהמציאות שונה מכפי שהיא נראתה, צריך לנהל את מאבקו מתוך הכרה והערכה לרבנים ואנשי רוח, המוכרים לכול כאנשים אחראיים וזהירים, שפעלו מתוך תשומת לב עמוקה לבעיה שהועלתה לפניהם על כל השלכותיה, ושפעלו ביחס אליה כמו בתחומים רבים אחרים, לשם שמים בלבד. רק אחרי שאדם מקבל הנחות אלו, הוא יכול להציג תיאוריות מדוע בכל זאת, לדעתו, המציאות שונה מכפי שהרבנים ואנשי הרוח ראו אותה, ומדוע בין היתר הם לא הבינו נכונה את הודאתו ושיתוף הפעולה של הרב אלון עמהם.
דבר אחרון: דומני, שבשלב זה ראוי שגם הרב אלון ימסור לציבור את גרסתו. אם היה הרב אלון פורש לביתו, היה זה עניינו הפרטי. אולם כיון שהרב אלון ממשיך לעסוק בפעילות ציבורית, מן הראוי הוא שהציבור ידע מה יחסו לטענות שהועלו כלפיו. דרך זו עדיפה שבעתיים על פני המציאות שבה מקורבים פועלים, בידיעתו או שלא בידיעתו, ומפיצים האשמות חמורות וחסרות אחריות כלפי גדולי מורינו ורבותינו.