לאחרונה סיפרתי לחבר שעלה לא מכבר מחו"ל, שכדי לשפר את ביצועיי כרב קהילה עשיתי קורס קצר ברטוריקה. תגובתו הדהימה אותי. "והקורס הזה הוסיף לך על מה שלמדת במסגרת ההסמכה לרבנות?" הוא שאל אותי. שאלה שרק מישהו מחו"ל יכול לשאול.
בארץ אין כמעט מסגרות ללימודי "רבנות" כמקצוע. החוסר הזה נובע מתוך אידיאולוגיה הגורסת שרבנות זה לא מקצוע. אז איך נהפכים לרבנים בארץ? כדי לקבל תעודת הסמכה לרבנות "יורה יורה" של הרבנות הראשית, יש להבחן בנושאים שונים בהלכה: הלכות שבת, כשרות, נדה ואבלות, ולאחרונה הרבנות הוסיפה גם הלכות קידושין ונישואין. לאחר שהמתעתד להיות רב עמד בדרישות המבחנים הללו הוא מקבל תעודה המצהירה כי הוא "נבחן בתלמוד ובפוסקים, בשולחן ערוך אורח חיים ויורה דעה, ונמצא בקי בהלכות אלו כדי מדתו, יודע להורות בהלכות איסור והיתר ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא כיד ה הטובה עליו והוסמך ע"י הועדה הבוחנת".
בפועל הרבה מהרבנים מחזיקים באמתחתם ידע נוסף, אם זה מבחנים נוספים כדוגמת מבחני רב-עיר או דיינות, ואם זה לימודים נוספים שהלה למד בשנותיו בישיבה ובכולל או באופן עצמאי. זה מה שיש לרב בפועל, אך מה נדרש מהרב למעשה? האם הרב, בעל תעודת "יורה יורה", הוא בעל הכלים הנדרשים כדי לבצע את תפקיד רב הקהילה?
ללא ספק הידע בהלכות שבת, נדה, כשרות ואבלות הוא חשוב, אך הוא בודאי לא מספיק אפילו בתחומים אלו עצמם. חלק גדול מהשאלות בנושא הלכות שבת כיום קשורים למכשירי חשמל למיניהם. לרב צריך להיות ברור כיצד הוא מתייחס לחשמל בשבת מבחינה הלכתית - נושא שלא מופיע בשום סעיף של המשנה ברורה. אך גם זה לא מספיק, פעמים רבות הרב יקבל שאלה על מכשיר ספציפי, זה יכול להיות מיחם, מקרר או תריסים חשמליים. בהלכות כשרות, הידע ההלכתי הנלמד בשו"ע הוא מספק בכדי לענות על שאלות הכפית והסיר אך אינן מספיקות בכדי לענות על שאלות בנושאי כשרות מוצרים לדוגמה. הכושר לפסוק ברוב השאלות בהלכות נידה אינו נלמד מתוך פסקי השולחן ערוך אלא מרב לתלמידו. כמובן שידיעת ההלכות הכתובות היא תנאי הכרחי, אך בודאי שהוא איננו מספק. בהוראת הלכות אבלות יש משמעות גדולה מאד למנהגים של העדות השונות, דבר שלא בהכרח נבחנים עליו.
בנוסף לאמור לעיל, על רב הקהילה להחזיק בידע בסיסי בהלכות מזוזה, ספר תורה שנמצא בו פסול, מצוות התלויות בארץ, סוכה, תקיעת שופר, פסח ועוד. כל זה הידע ההלכתי הנחוץ. אך חוץ מהידע ההלכתי, הרב צריך לדעת לדרוש, לתת שיעורים, לתת מענה אנושי לצרכים אישיים של חברי הקהילה ועוד. את רוב היכולות הללו הרב לא לומד במסגרת ישיבתית בזמן שהוא לומד לקראת סמיכה לרבנות.
מתווי עקרונות החינוך בארץ בכלל והחינוך הדתי בפרט, החליטו משום מה שהיכולת לדבר לפני ציבור והידע להביע עמדה בצורה ברורה ובהירה, איננו מהיכולות שתלמיד בישראל צריך לרכוש במערכת החינוך. אך לרב אין ברירה, אם הוא איננו ידע להבהיר את עמדתו ואת דעותיו מוטב לו שישאר במקומו ולא יבזבז את זמנו של הציבור.
בסיכומו של דבר בחינות ההסמכה לרבנות הינן אולי תנאי הכרחי להכשרת אדם להיותו רב קהילה, אך בודאי שאין ערובה לכך שאכן המוסמך לרבנות מתאים ומוכשר למלא תפקיד רבני. על פניו זה נראה מתמיה שהרבנות הראשית, שראשיה במהלך הדורות ברובם הגיעו מעולם הרבנות הקלאסי, לא משכילים למלא את כתב ההסמכה ביותר תוכן מאשר רק ידע תורני די בסיסי. מאידך, קשה לומר אם ניתן בכלל לקבוע מדד אובייקטיבי לשאלה מי ראוי לשמש ברבנות.
אז מי כן אמור למלא את החסר? בארצות הברית, המוסדות התורניים המעודדים את תלמידיהם ללמוד לקראת הסמכה לרבנות, מבינים שחלק מתפקידם הוא למלא אותם בידע הרחב בהרבה מהידע היבש הנדרש לבחינות, וכולל לא רק ידע בסיסי במגוון נושאים הלכתיים אקטואליים אלא גם ידע בסיסי בפסיכולוגיה ורטוריקה. בארץ ישנם כמה גופים המציעים קורסים קצרים המקנים חלק מהכלים הללו למי שמתעתד להיכנס לעולם הרבנות. עם זאת, הייתי מצפה שהישיבות והכוללים המעודדים (בגלוי או בשתיקה) את תלמידיהם לגשת לבחינות הרבנות גם ידאגו לפן הזה. לצערי, רוב המוסדות הישיבתיים לא רואים את ההכרח בזה.
האמת היא שלדעתי לעולם הרב איננו יכול להניח שיש בידו את כל הידע הנדרש להתמודדות מושלמת עם המציאות בה הוא ייתקל. כך שיש גם משהו חיובי בזה שהרב הצעיר לעיתים מגיע ללא הכנה בסיסית לתפקידו, הוא לומד בדרך הקשה שעם כל מה שהוא למד בישיבה עד עתה יש לו עדיין הרבה מה ללמוד. הצורך הבסיסי להתעדכן ולהוסיף ידע לא ישתנה בקרוב, כל עוד הוא משמש כרב קהילה.
הכותב הינו בעל הבלוג "רב צעיר"