מצוות השופר

מצוות השופר היא המצווה המרכזית של ראש השנה. היא נזכרת עוד בתורה (בראשית, כג, כג-כה):

"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ: כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'"

גם משורר תהילים מתייחס אל מצווה (פא, ד-ה):

"תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ: כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב"

השופר הוא קרן איל פשוטה שלא נעשה בה עיבוד מרחיק-לכת. הקול של השופר הוא קול בסיסי ומאוד לא מתוחכם שמזכיר יבבה או קריאה. על הטעם הבסיסי שאנחנו נותנים במצוות שופר עומד הרמב"ם (הלכות תשובה):

"אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזרת הכתוב, רמז יש בו. כלומר: עורו ישנים משנתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחיזרו בתשובה וזיכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והיטיבו דרכיכם ומעלליכם. ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה"

השופר והעקדה

המדרש (אסתר רבה) קושר את מצוות השופר אל העקדה, ההיבט הקיצוני ביותר של אמונה צרופה והקרבה שידע אברהם אבינו:

"אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? אמר הקב"ה: תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ןמעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני. והוסיפו חכמים ואמרו: תוקעים בקרן של איל להזכיר עקדת יצחק ולעורר זכות כל הנעקדים, שיצחק אבינו ראש לכולם"

השופר כסממן ההמלכה

עוד ניתן לקשור בין השופר לתוכן נוסף של ראש השנה: ההמלכה המחודשת של הקב"ה. שכן בתורה ולא רק בתורה משמש השופר להמלכת מלכים. גם בימות המשיח ממלא השופר תפקיד משמעותי (ישעיהו, כז, יב-יג):

"וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יַחְבֹּט יְהוָה מִשִּׁבֹּלֶת הַנָּהָר עַד נַחַל מִצְרָיִם וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם"

בבית הכנסת רבן יוחנן בן-זכאי שבעיר העתיקה בירושלים (חלק ממתחם ארבעת בתי הכנסת הספרדיים הפתוחים לביקור ולתפילה); מחכה זה כבר מאות שנים אל המשיח במדף גבוה סמוך לגג בית הכנסת. השופר אמור לשמש במקרה זה כמו גם במקרים אחרים (מלחמה למשל) לכינוס העם, שהוא יסוד משמעותי בראש השנה בו חייבים הכל לשמוע את קול השופר- גברים, נשים וילדים.

תקיעות חובה

התקיעה בראש השנה היא תקיעת חובה, בניגוד לתקיעות השופר בחודש אלול הנחשבת תקיעת רשות שכל מטרתה הוא לעורר לתשובה. מן התורה חייבים אנו בתשע תקיעות שופר אך בפועל אנחנו תוקעים מאה תקיעות בכל אחד מימי ראש השנה (אלא אם מדובר בשבת) וזאת מכיוון שאנחנו לא יודעים כיצד אמורות התקיעות להישמע- שברים, תרועה או שילוב בין השניים. תוקעים בשופר לפני תפילת מוסף ובמהלך חזרת שליח הציבור. יש שתוקעים גם במהלך תפילת עמידה עצמה ויש שמשלימים את התקיעות לאחר תפילת מוסף.

על היסוד הנפשי של תקיעות השופר יכול אולי להעיד יותר מהכל הנוסח שאנחנו אומרים לאחר כל סדרה של תקיעות:

"היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, אם כבנים אם כעבדים. אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים, ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו איום קדוש"