ברכת החמה

בדרך כלל אנו מברכים עושה מעשה בראשית כשמתפעלים מאירוע טבע מרשים כמו כשברק פתאום מאיר בסערה או כשרואים מראה נדיר כמו הרי האלפים או הקניון האדום. כל חודש אנו אומרים על הירח את ברכת הלבנה כי היא מתמלאת ומתחדשת לעינינו, אך את השמש, שכל עולמינו בנוי סביב זריחתה ושקיעתה יום יום, קשה לתפוס במצב של שינוי או התחדשות שייתן לנו תזכורת ועילה לברך.

נקבע במסורת שאת ברכת החמה אומרים כאשר השמש וכדור הארץ נמצאים במצב הזהה למיקומם בזמן בריאתם. בהזדמנות זו אנו מקדישים כמה רגעים לשים לב גם לדברים שבשגרה, לטבע הקבוע שהתרגלנו אליו, להתעורר ולהתפעל גם מהחוקיות הטבעית. על פי המסורת, זה קורה רק פעם ב-28 שנה, וזה יקרה בדיוק בעוד שבועיים, בערב פסח.

(צילום: emrank-cc-by)

למי שמתעניין להבין קצת יותר את הרקע לקביעה זו, נעיין בגמרא המופיעה במסכת ברכות:

תנו רבנן (=שנו רבותינו): הרואה חמה בתקופתה, לבנה בגבורתה, וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן - אומר ברוך עושה בראשית. ואימת הוי (=ומתי קורה "חמה בתקופתה")? אמר אביי: כל כ"ח שנין והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע (=כל 28 שנה, כאשר חוזר המחזור ונופלת תקופת ניסן (= תחילת עונת האביב) במזלו של שבתאי בערב שבין יום שלישי לרביעי).

כדי להסביר את דברי הגמרא נצטרך לעסוק קצת באסטרונומיה עתיקה. הקדמונים האמינו שישנם שבעה כוכבי לכת (שמש, ירח, מאדים, חמה, צדק, נוגה ושבתאי), וכל שעה ביום נשלטת ע"י כוכב אחר במחזוריות שבועית. (עד היום הדבר הונצח בחברה בשמות ימות השבוע; יום ראשון - Sunday - Sun , יום שני - Monday - Moon, יום שלישי - בצרפתית mardi - Mars, יום רביעי - Mercury - mercredi, יום חמישי - - Jupiter jeudi, יום שישי - vendredi - Venus, שבת - Saturday - Saturn)

לפי אביי השעה 6 בערב ביום שלישי, דהיינו תחילתו של יום רביעי עפ"י המנהג היהודי של התחלת היום בלילה שלפניו, הכוכב השולט הוא שבתאי. "תקופת ניסן" פירושו נְקֻדַּת הַשִּׁוּוּי [הַשִּׁוְיוֹן] שֶׁל הָאָבִיב, ( vernal equinox ), הזמן המדויק בו האביב מתחיל, כאשר השמש זורחת בדיוק במזרח ושוקעת בדיוק במערב. לדברי אביי, כאשר נְקֻדַּת הַשִּׁוְיוֹן שֶׁל הָאָבִיב נופלת פעם ב28 שנה ביום שלישי בשעה 6:00 בערב יש לומר את ברכת החמה. אך מכיוון שבשעה זו השמש בדיוק שוקעת, ההלכה קובעת לברך ביום רביעי אחרי הזריחה.

לא ממש מסתדר מדעית

מסורת זו מתבססת על הנחות רבות ובעייתיות גם מהבחינה מדעית וגם מהבחינה התורנית:

1. היום אנו רואים יותר משבעה כוכבי לכת, והם לא מסתובבים סביב כדור הארץ (שבעצמו הינו אחד מכוכבי הלכת), ורובנו לא מאמינים שכל שעה ביום נשלט ע"י כוכב זה או אחר.

2. אנו חוגגים את ראש השנה דווקא בא בתשרי (ובתפילה אנו אומרים "היום הרת עולם, וזה היום תחילת מעשיך"), והחישוב הנ"ל בנוי על דעה חולקת הסוברת שהעולם נברא בניסן.

3. אין שום רמז בתורה לכך שהשמש נבראה דווקא בנקודת השווי (האביבי או הסתווי), או שהיא נבראה ביום שלישי בדיוק ב6 בערב.

4. אביי משתמש בחישוב הקל המסורתי של האמורא שמואל שאורכה של שנת השמש היא 365 יום ו-6 שעות, שהונצח גם בלוח היולייני. שיטה זו התעלמה מ- 12 דקות לערך שהיא מוסיפה כל שנה, וההפרש במרוץ השנים הפך משמעותי. אכן לשאר ענייני הלוח העברי אנו משתמשים בשיטתו של רב אדא, ובזמן האפיפיור גרגוריוס הכנסייה עברה גם היא ללוח הגרגורייני הנהוג עד היום.

5. לכן למרות כוונתנו לברך על החמה בנקודת השווי האביבי, בגלל השינויים בין שיטות החישוב בפועל מאורע זה חל בזמן אחר, השנה לדוגמא ב20 למרץ, בשעה 11:44.

למרות זאת, לעניין ברכת החמה (ולעוד טקסי חיים) אנו עדיין מחזיקים במסורת העתיקה כי היא עוזרת לתת משמעות לחיינו, ונאמנותנו אליה היא ששמרה עלינו לאורך ההיסטוריה הארוכה שלנו. היא מחנכת אותנו לברך על כל הטובה שזכינו לה, גדולה או קטנה. עם כל המורכבות של החישובים המדויקים, בפשטות אנו מכוונים לרגע בריאת השמש על ידי בורא עולם. היות ובלי שמש קשה לדבר על יום ולילה של 24 שעות או שנה של 365 ימים, אפשר לומר שאנו מציינים במעמד חגיגי זה את תחילתו של מושג הזמן. כמו השמש, גם הזמן הוא בסיס חיינו, המעניק לנו עבר, הווה ועתיד, וזו הזדמנות להפנות את הלב ואת תשומת הלב להעריך כל דקה של חיינו.

הפעם האחרונה באלף השישי

לפני ברכת החמה בערב פסח ב-1925 דרש הרבי מאוסטרובצא שרק פעמיים בהיסטוריה, בשנת יציאת מצרים ושנת גאולת מרדכי ואסתר בשושן, חלה ברכת החמה בערב פסח, ולכן אפשר לצפות לגאולה קרובה גם בפעם השלישית, בתרפ"ה. גם השנה מצטטים את דברי קדשו, בהתעלם מהחישוב המדויק שממנו עולה כי ברכת החמה תחול השנה בערב פסח כבר בפעם ה-12, ובשנות יציאת מצרים ופורים לא יכול היה לחול ברכת החמה כלל (על פי הכרונולוגיה המקובלת), בכל זאת גם אנו נצטרף למאמץ הדרשני להמשיך ולעורר את התקווה היהודית לגאולה, ונציין שזו תהיה הפעם האחרונה באלף השישי שיחול ברכת החמה בערב פסח.

נברך על האור לצד המאמץ לבער מתוכנו את אחרון פירורי החמץ באוּר, ובתוכם נבער גם את הגאווה העלולה לתפוס את האדם המודרני. נטפח את חובתנו, כגמדים העומדים על כתפי ענקי ההיסטוריה היהודית, למצוא את הכלים לנצל את אנרגיית השמש תוך שמירה על שכבת האוזון המגינה עלינו מעוצמת אורו. נשים לב לכל המובן מאליו, גם למסגרות וגם לאנשים הקבועים בחיינו, וננסה לתקן עולם במלכות ש-די, להגדיל תורה ולהאדירה.

זו הפעם הראשונה שאפשר למצוא מידע על ברכת החמה באינטרנט, ולשלוח דברי הסבר במייל, וניתן רק לדמיין אלו התפתחויות טכנולוגיות יהיו עד הפעם הבאה שנזכה לברך את ברכת החמה, בשנת 2037.

חלק מהרעיונות המובאים במאמר מבוססים על דברי פרופ דניאל י. לסקר שהתפרסמו בבלוג "רב צעיר"