אמר להם יוסף: לא כך אמרתם - שאחיו של זה מת? אני אקראנו ויבא אצלכם!, והיה קורא: יוסף בן יעקב, בוא אצלי! יוסף בן יעקב, בוא אצלי!. והיו מסתכלין בארבע פינות הבית - אמר להם: מה אתם רואים?! אני יוסף אחיכם!. מיד פרחה נשמתן, שנאמר " וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו" (בראשית מ"ה, ג), ולא האמינו לו עד שפרע עצמו והראה להם המילה. בראשית רבה צ"ג, ח.
הרעיון שיוסף הראה לאחיו את מילתו כראיה לכך שהוא אחיהם שנימול כמותם, מבוסס כפי הנראה על בקשתו של יוסף בפסוק הסמוך לפסוק המצוטט בדרשה: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי" (שם, ד) ועל הדגש כי אכן אחיו התקרבו אליו, לפני שיוסף חזר בשנית על כך שהוא אחיהם "וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם" (שם).
רבים שאלוני כיצד ניתן להעלות בקנה אחד דרשה זו (שתמצותה מובא גם ברש"י), עם הדרשה בה עיינו בשבוע שעבר לפיה יוסף כפה את המילה על כלל המצרים (בראשית רבה צ"ג, ד). אכן נראה כי מדובר במדרשים סותרים - שכן דרשתנו מתבססת על כך שיוסף היה חריג בהיותו מהול. בנוסף לכך, דרשה זו גם לכאורה אינה עולה בקנה אחד עם הממצאים הארכיאולוגיים והתיאורים ההיסטוריים המורים שהמילה היתה נפוצה מאוד במצרים: כפי שציינו, במצרים נמצאו תמונות ופסלים של גברים נימולים, ואף תבליטים המראים את מעשה המילה עצמו; כמה מן החנוטים נבדקו, ונמצא שהיו נימולים; וכאמור, הרודוטוס מתאר את המילה כמנהגה של מצרים, ואף ראה במצרים את המקור למנהג המילה (היסטוריות, ב, 104).
לפיכך, יש שטענו שאת המדרש לפיו יוסף הוכיח את זהותו על ידי מילתו, יש להבין כמדרש המנותק מן הרקע הריאלי-היסטורי של מצרים העתיקה - שכן הנורמה במצרים היתה למול והאחים מן הסתם ידעו זאת. עם זאת, אם נצא מתוך הנחה שמדרש זה טומן בתוכו רמז לרקע ההיסטורי של התקופה הספציפית בה שמש יוסף כמשנה למלך מצרים - ייתכן שיהיה בידנו מפתח להבנת עניינים רבים בפרשית יוסף והשעבוד במצרים.
הבסיס לכרונולוגיה של השושלות המצריות מצוי בציטוטיו של מנתון, כהן מצרי מן המאה ה-4 לפנה"ס, שדבריו הובאו על ידי יוספוס ואחרים. מנתון התבסס על מקורות קדומים שרק חלקם הגיעו לידינו. השושלת המוגדרת על ידי מנתון כשושלת הט"ו קרויה בפיו שושלת ההיקסוסים (או החיקסוסים) דהיינו מושלי ארצות נכר. לפי דבריו, באותה התקופה השתלטו על מצרים התחתונה שליטים זרים, שנתמכו על ידי הסתננותם הבלתי פוסקת של שמיים ושאר עממים אסייניים, שהביאו להשתלטות זרה על מצרים התחתונה.
שיחרורה של מצרים מעול החיקסוסים החל במלחמה שאסרו שני מושלים דרומיים, סקננרע וכאמס, על החקסוסים בצפון. יעחמס א, הוא שהשלים את הדיפת המושלים הזרים ממצרים. מבחינת התיארוך ההיסטורי, ניתן לטעון שהתיאור המקראי "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף" (שמות א, ח) חופף לתקופה זו.
אם אכן השתלב יוסף בשלטון המצרי בתקופה שבה שלטו ההיקסוסים, בני התרבות האסיינית הזרה שלא היו ילידי מצרים, ניתן להבין מדוע מילתו היתה חריגה - לפחות בהשוואה למצויים בתוככי ארמון המלוכה. עובדה זו גם יכולה להסביר מדוע השתלב יוסף בצורה טבעית כל-כך בשלטון, ומדוע היה פרעה מעוניין ביישוב שבטו השמי של יוסף במצרים. כמו כן, ניתן להבין מדוע היה צורך לקנות את האדמות המצריות על מנת שיהיה למלך זכות לגבות מס, ומדוע זכות זו לא נתפסה כזכותו הטבעית של המלך מעצם מלכותו.
לפי שיטה היסטורית זו, המהפך הפוליטי היסודי שהתרחש במצרים שמתואר בתחילת ספר שמות, הוא שגרם לכך שהשלטון המצרי הפסיק לראות בשבט בני יעקב מוקד של תמיכה בשלטון, והחל לראות בהם סכנה שלטונית. כך גם יש להבין את דברי אותו המלך החדש: "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ" (שם, ח-ט).
לפי קריאה זו, לא היה מדובר בחשש מצרי כללי שלא היה לו בסיס במציאות, אלא במלך מצרי שהצליח לבסוף להסיר את עול הזרים שהשתלטו על ארצו, וכעת עליו לגונן על ארצו. יש שיחששו מקריאה שכזו, שכן לכאורה יש בה הצדקה של מעשי המצרים - אך נראה שבעומקו של עניין דווקא קריאה זו מחדדת את המסר של התורה הרואה בשעבוד המצרי מעשה עוול.
הטענה שעולה מסיפור יציאת מצרים היא שגם אם פועל אתה בכנות על מנת להבטיח את עצמאותך המדינית - עליך לזכור שמוטלות עליך מגבלות מוסריות; אף אם אתה מונע מחשש אמיתי (שאולי אף הוכח בעבר) שזרים ישתלטו על אדמתך - אינך יכול להשליך ליאור תינוקות ולהפוך עם שלם לעם של עבדים; אך מאידך, נראה שהתורה היתה רואה כדבר מובן מאליו - דרישה מצרית מהתושבים הזרים להתכבד ולשוב לארצם; ונראה מספר שמות שהפתרון האידיאלי לסיטואציה שנוצרה - הוא שכל עם יחזור ויישב באותה הנחלה אותה ייעד לו האלוקים.
* הכותב הוא דוקטורנט לתנ"ך במכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר-אילן. המדור מתפרסם במסגרת המדור בעיניים של חז"ל בעלון שבתון.