שלשה בנים היו לאברהם ולא רק שנים.
שלושה בנים היו לאברהם: ישמעאל ויצחק ויבכה.
אף אחד לא שמע על יבכה כי הוא היה הקטן והאהוב שהעלה לעולה בהר המוריה.
את ישמעאל הצילה אימו הגר, את יצחק הציל המלאך, ואת יבכה לא הציל אף אחד.
כשהיה קטן קרא לו אביו באהבה, יבכה, יבך, יבך הקטן והחמוד שלי.
אבל הוא הקריב אותו בעקדה.
ובתורה כתוב האיל אבל זה היה יבכה.
ישמעאל לא שמע שוב על אל בכל ימיו. יצחק לא צחק בכל ימיו ושרה צחקה רק פעם אחת ולא הוסיפה.
שלושה בנים היו לאברהם: ישמע, יצחק, יבכה, ישמעאל, יצחקאל, יבכה-אל.
תחילה ראוי להדגיש כי שירו של עמיחי מתייחס לתקופת חייו הראשונה של אברהם, קרי טרם נשא את קטורה. בתקופה זו עמיחי כותב שלאברהם היו שלושה בנים. ואנחנו, קוראי המקרא הנבונים, מתפלאים על אמירה שכזו, שהרי יבכה לא היה ולא נברא ואפילו משל לא היה. ננסה לעמוד מעט על טיבו ומהותו של אותו יבכה.
לפני ניתוח השיר נחזור לפסוקי העקדה - התורה מציגה בפנינו קשר גורדי ששורר בין אברהם לבנו, יצחק, קודם העקדה. קשר שבא לידי ביטוי ב: "וילכו שניהם יחדיו" (בראשית כ"ב, ו). אך, מיד לאחר העקדה, ניתן להבחין בנקל בהתמסמסות הקשר. בירידה מן ההר נכתב: "וישב אברהם אל נעריו" (שם יט), קל להבחין בחסרונו של יצחק - אברהם חוזר אל נעריו, אבל! לאיפה נעלם יצחק? פרשנים שונים השיבו תשובות מתשובות שונות לשאלה זו. אך ברצוננו להתמקד בתשובתו של יהודה עמיחי, תשובה הנמצאת בשיר זה. עמיחי משיב שיבכה הוקרב בעקדה. ברצוננו להציע שאין הכוונה להקרבת ילד נוסף, אלא מדובר בהקרבה פסיכולוגית. רגילים אנו לזכור את מעשה המלאך, שעצר את העקדה בדקה התשעים, אך שוכחים אנחנו את יצחק. מנקודת ראייתו יצחק כנראה הרגיש נבגד, נפחד, נרעש ועצוב עד עמקי נשמתו. אם ננסה לחוות את הסיטואציה של אב שבא לעקוד את בנו, איננו יכולים שלא להזדהות עם תחושות קשות מצד הילד. ראינו למעלה שלא ברור מה קורה ליצחק לאחר העקדה, לפי ההסבר אותו הצענו, לא מפליא שיצחק לא יורד יד ביד עם אביו. כהמשך לקו זה ניתן לראות בהמשך מחרוזת סיפורי אברהם ניתוק תהומי בין אברהם ליצחק: אברהם שולח שליח למצוא אישה ליצחק ולא הולך בכוחות עצמו, לאחר מציאת אישה לבנו שוב אין שיחה ומפגש ביניהם.
בשירו עמיחי קורא לניתוק הקשר החם והאוהב בין האב לילדו עקדת יבכה, עקדה שהביאה, בסופו של דבר, לבכי גדול. כזכור משפחת אברהם, קודם העקדה, ניכרת הייתה בשמחת חיים המתבטאת בצחוק: "ויפל אברהם על פניו ויצחק (י"ז, יז) ו-"ותצחק שרה בקרבה" (י"ח, יב); לעומת זאת, מיד לאחר העקדה שרה מתה ואברהם בוכה (כ"ג, ב). עמיחי מדגיש נקודה זו בכותבו: "יצחק לא צחק בכל ימיו ושרה צחקה רק פעם אחת ולא הוסיפה".
השיר מסתיים בשורת מחץ: "שלושה בנים היו לאברהם: ישמע, יצחק, יבכה, ישמעאל, יצחקאל, יבכה-אל". במשפט זה, מבקש עמיחי להדגיש את העובדה שלאברהם היה הכל: "בית עם גינה ילדים שלושה", אך בשל חובתו הדתית הוא הקריב את כולם. את ישמעאל אברהם הקריב בשלחו אותו ואת אמו לאחר דרישת שרה ופסיקת הקב"ה: "שמע בקלה" (כ"א, יג). את יצחק, לאור ההסבר שראינו, אברהם מקריב בעקדה את הקשר החם והאוהב בינו לבין בנו. ובכך מסיים עמיחי שאברהם הופך את ילדיו לילדי הא-ל: ישמעאל, יצחקאל ויבכה-אל.
נסיים ונאמר שמשירו של עמיחי קיבלנו פרספקטיבה שונה לקריאת ניסיון העקדה. לא מדובר בניסיון שאברהם עומד בו ולמחרת נגמר; אלא בניסיון שילווה את אברהם עד יום מותו, מות אישתו וניתוק הקשר עם ילדו מביאים את אברהם לגלמודיות עד יומו האחרון.