מהי מטרתו של מעמד הר סיני? לכאורה התשובה פשוטה - זהו מעמד של מתן תורה, הקב"ה מתגלה לישראל על הר סיני כדי לתת להם את התורה. אולם אם נבדוק רגע את הדברים הללו שנראים לנו כה פשוטים, נגלה שבמעמד הר סיני לא קיבלנו לידינו ממש שום חלק מהתורה הכתובה: במעמד הר סיני רק שמענו את הקב"ה אומר לנו את עשר הדברות (וליתר דיוק על פי חז"ל שמענו את הקב"ה אומר את שתי הדברות הראשונות, ומשה אומר מפיו את שאר השמונה). את כל שאר התורה קיבלנו הרבה יותר מאוחר, ואפילו את לוחות הברית לא קיבלנו במעמד הר סיני - רק לאחר מעמד הר סיני עלה משה להר לעוד ארבעים יום, שהסתיימו בי"ז בתמוז, ואז כשבא לתת לעם ישראל את לוחות הברית נתקל במעשה העגל ושבר את הלוחות בתחתית ההר. שוב עלה משה להר לעוד ארבעים יום להתפלל בעד עם ישראל, ושוב ארבעים יום נוספים כדי לקבל את הלוחות השניים, וסוף סוף מקבלים ישראל את לוחות הברית, מאה ועשרים יום לאחר מעמד הר סיני, בתאריך י בתשרי - יום הכיפורים!
הלוחות, אם כן, ניתנו לנו ביום הכיפורים. שברי הלוחות - בי"ז בתמוז. שאר התורה ניתנה בעיקר יותר מאוחר, בכל פעם שקיבל משה ציווי מאת הקב"ה הלך וציווה לישראל עד שנשלמה התורה על ידו בסוף שנת הארבעים לצאת בני ישראל ממצרים. ממילא, יש להבין כעת מחדש מהי משמעותו של מעמד הר סיני - אם עיקר נתינת התורה לא הייתה במעמד זה, מה כן היה בו ומדוע בכלל היה בו צורך?
כדי להבין את משמעותו של מעמד הר סיני נעיין בדברי הרמב"ם פרק ח מהלכות יסודי התורה.:
"משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי, שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף. אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם, לא להביא ראיה על הנבואה: היה צריך להשקיע את המצריים - קרע את הים והצלילן בתוכו; צרכנו למזון - הוריד לנו את המן; צמאו - בקע להן את האבן; כפרו בו עדת קרח - בלעה אותן הארץ; וכן שאר כל האותות.
ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני - שעינינו ראו ולא זר, ואזנינו שמעו ולא אחר, האש והקולות והלפידים. והוא נגש אל הערפל, והקול מדבר אליו ואנו שומעים - "משה משה, לך אמור להן כך וכך".
וכן הוא אומר: "פנים בפנים דבר ה עמכם", ונאמר: "לא את אבותינו כרת ה את הברית הזאת". ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי? שנאמר: "הנה אנכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם" - מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם, אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה".
מעמד הר סיני, על פי הרמב"ם, הוא בראש ובראשונה בסיס לאמונת ישראל בנבואתו של משה רבינו. קודם מעמד הר סיני האמינו בני ישראל למשה, אך עדיין היו להם ספקות באמונתם. לאחר מעמד הר סיני התבססה אמונתם לעולם.
אלא שלכאורה, אם מעמד הר סיני הוא הבסיס לאמונה, מה נאמר אנו שלא זכינו להיות במעמד הר סיני? כיצד נזכה אנחנו לאמונה חזקה, יציבה ובלתי מעורערת? נראה לומר, שלכן הביא הרמב"ם את הפסוק: "לא את אבותינו כרת ה את הברית הזאת". עיון במקורו של הפסוק יבהיר את משמעותו: הפסוק ופיע בספר דברים פרק ג, כאשר משה נושא נאום לבני ישראל לפני מותו. בשלב זה משה מדבר לא אל האבות שיצאו ממצרים וחוו את מעמד הר סיני, אלא אל הבנים שעומדים להכנס לארץ! ובכל זאת משה אומר להם:
"ה אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב: לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹּה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים: פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ".
משה מדגיש שלמרות שהברית נכרתה עם אבותינו, הברית קיימת באותה מידה איתנו - גם אנו הינו על הר סיני וזכינו להתגלות האלוקית המרשימה והוודאית - ואם גופנו לא היה, הרי שנשמתנו הייתה שם ועמדה למרגלות הר סיני, והייתה שותפה לכלל עם ישראל גם באמירת נעשה ונשמע וגם בקבלת עשרת הדברות מפי הקב"ה. "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בה אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם"!