נתבקשתי להביע דעתי בעניין הגלישה באינטרנט. הנני סבור שהגלישה באינטרנט היא דבר מסוכן העושה שמות בקרב מחננו, מפילה רבים וטובים אל תהומות הטומאה הגרועה והבזויה ביותר, מלפפת אותם בכל מיני כיעור ומייאשת מכל תיקון ותשובה. אמנה מספר נקודות בעניין זה, שמכללותם סבורני שיש לאסור לחלוטין את הגלישה באינטרנט, ולהתירו רק לצורך חיוני, וזאת על פי הגדר שכבר פסק אחד מגדולי הדור, הרב ווזנר שליט"א, שיש לנהוג בגלישה באינטרנט על פי דיני ייחוד.
ראשית, נפסקה הלכה בשו"ע (אעה"ז סי' כא סעי' א) ש"לא יעבור בפתח אישה זונה אפילו בריחוק ד' אמות", על מנת שלא יביא עצמו לידי ניסיון (עיין עבודה זרה יז ע"א). הווה אומר, עצם ההתקרבות אל מקום בו עלול האדם להגיע לידי עבירה כבר היא אסורה על פי ההלכה. נראה לי פשוט שהגלישה באינטרנט בוודאי עונה על הגדר של 'פתח כזה', ואפילו יש צדדים שהיא חמורה יותר, ואציין כמה מהם:
ראשית, האנונימיות. הבושה הטבעית הקיימת אצל כל אדם מפני זולתו היא בריאה וטובה. היא מסייעת לאדם לגבור על נטיות כעורות שקיימות בקרבו באשר מימושן כרוך בהיחשפות אל הזולת. מה שאין כן באינטרנט. המקום כולו אנונימי, זהות האדם אינה נמצאת בסכנת חשיפה וממילא רצועת הרתיעה הטבעית שקיימת מפני הפגיעה בתדמית העצמית, מותרת, וההיסחפות אחר כל הטומאה והפריצות שקיימת באינטרנט דוהרת ללא מעצורים. כך יכולים בנים ובנות לשוחח ביניהם בצורה חשופה ופרוצה, ללבות את היצרים ולהביאם לכלל ביטוי מרכזי ששואב אחריו את כל מרכז האישיות, הרצונות והמחשבות, ומורידם אל תחתית החיים. אם כן, הבושה הטבעית שהיא המחסום החיצוני האחרון במציאות המדוברת בשו"ע איננה קיימת באינטרנט. על כן יש בו תוספת סיכון של קירבה לגופי איסורי תורה ובוודאי כלול הוא בגדר הפתח המוזכר בשו"ע.
שנית, הזמינות והקלות. בלחיצת כפתור אפשר להגיע אל המחוזות האפלים ביותר שבאנושות. הזוהמה העולמית, שהייתה קבורה במרתפי העולם, בקרב טומאת הגויים, נשפכת החוצה ונצפית על כל צג, בכל בית. וגם בבתים מלאי ספרי קודש ומזוזות, יכולה הטומאה בכל חלאתה לחלחל ולשכון. והכל און-ליין, בלחיצה קלה. הגמרא אומרת "רבי אילעאי אומר אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא". וביארו הפוסקים שוודאי ר' אילעאי לא בא להתיר איסורי תורה ח"ו, אלא שמתוך העובדה שכל כך הרבה שלבים נדרשים כדי להגיע לגוף העבירה, הם בעצמם כבר יכבידו וימנעו מהאדם להגיע אליה. כיום, הגלישה באינטרנט היא זמינה וקרובה יותר לגוף איסורי תורה, יותר מאשר קרבת ד' אמות.
שלישית, הפיתוי וההשקעה בו. השקעה רבה משקיעים מנהלי אתרים למיניהם כדי למשוך את הגולש ה
אמנם ידועה אותה "מצווה רבא" החשובה יותר מכל עשרת הדברות, הלא היא הפתיחות והקדמה. אך גם אם היא יקרה לנו, וגם אם באינטרנט ישנן אפשרויות רבות של לימוד והעשרת ידע וכדומה, אין בכך כדי לסכן באופן כל כך חמור את כל העתיד הרוחני של עצמנו ושל ילדינו. הלא מובן לכל בר דעת שלא ניתן להכניס אל ביתנו אישה פרוצה שרוחה זרה ושקועה באיסורים, גם אם היא חכמה ויכולה ללמד את ילדינו דעת ויצירה.
מעבר לכל המנוי לעיל אוסיף ואומר - אל לנו להיתמם ולעצום עינינו מהתופעה הכל כל מצערת של רבבות בחורים ובחורות שנכשלים וצונחים למעמקי תהומות מתוך הגלישה באינטרנט. יעידו רבנים רבים על כמות הפניות של נוער המבקש עזרה להיגמל מהנפילות הקשות והכמעט בלתי נשלטות שעוברות עליהם בגלישת האינטרנט. על כן צריכים אנו להוקיע את האינטרנט מתוכנו, לשלול את השימוש בו, ולהתירו רק לצרכי עבודה וכד', על פי הגדר של איסורי ייחוד. לדעתי, עצם קיומם של האתרים הדתיים הוא בעייתי וחמור, באשר יש בו נתינת לגיטימציה עקרונית לאינטרנט. ואם קיים צורך להקים אתרים עבור המשוטטים ממילא באינטרנט שאין אפשרות למו
**הרב יהושע שפירא - ראש ישיבת ההסדר ברמת גן
מתוך החוברת לכנס הראשון ליהדות חברה ואינטרנט שבט תשס"ו