בזמן האחרון אנחנו שומעים על גל ירידה מהארץ. תושבי מדינת תל אביב שלא מבינים למה מדינת ישראל מתעקשת להתערב בחייהם ולהפריע לחלומותיהם עם המציאות עוברים לברלין או לוס אנג'לס. לעניות דעתי נראה שפרשת השבוע נכתבה במיוחד בשביל אנשים מסוג זה. לא, אני לא מאחל להם שְׁחִין מִצְרַיִם, עפלים, טְּחֹרִים, גָּרָב, וחָרֶס. ישראלי אף על פי שירד ישראלי הוא. אבל אולי בכל זאת אפשר למצוא בפרשה דרכים להתמודדות עם התופעה.
הפרשה פותחת בחינוך להכרת הטוב. ארמי אבד אבי, וירד מצרימה, ועכשיו ה' האמירנו להיות לו לעם סגולה.
אבל התורה יודעת שעם הכרת הטוב לא קונים במכולת ובטח לא מקימים מדינה לעם קשה עורף ומיד היא מציגה מודל קנס-פרס, שאומר אל תתבלבל מעצי הפרי המלבלבים ומ"חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהֹת וְהַבְּצֻרוֹת, אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן", אם תתפתה לומר "שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ" מהר מאוד תיזכר למה היית צריך את ה' אלוהיך.
אחת השאלות הפופולריות בכלכלה המודרנית היא האם האדם רציונלי. אם האדם רציונלי אפשר לצפות את תגובותיו ולבנות סביב זה מודלים. לאדם רציונלי מספיקה מצוות הביכורים וטקס התודה והתזכורת איפה היינו ואיפה אנחנו עכשיו. אבל לאדם יש זיכרון קצר ולאדם יש יכולת שכנוע עצמית. הבעיה חמורה יותר כשדווקא כל הפרטים רציונליים לחלוטין ואז לחברה קשה יותר להיות רציונלית. בספרות הכלכלית התופעה מכונה "בעיית הטרמפיסט" על שם אותו טרמפיסט שעולה לאוטובוס בלי לשלם. במצבים מסוימים ישנם "אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ-שֵׁבֶט"שאומרים "שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ"והם גם צודקים, אבל אם רוב הפרטים ינהגו כמוהם לא יהיה שלום להם ולא לאף אחד אחר, ואם רוב נוסעי האוטובוס יעלו בלי לשלם הנהג לא ייסע.
כשמדובר בבעיית הטרמפיסט, במקרים רבים אי אפשר לבוא בטענות לטרמפיסט עצמו, הרי הוא פועל ברציונליות, ולכן צריך לבנות מערכת חברתית כזו שתמנע ממנו להתנהג כטרמפיסט.
המערכת בישראל, המכונה חוק השבות, לא מונעת טרמפיסטים אלא דווקא מעודדת אותם.
אם ננסה לקחת עובד בנק שהשקיע וקיבל קביעות וגם מקבל שכר יפה של 15,000 ₪ בחודש, ונסביר לו שבחברת ההיי-טק שלנו הקפה יותר טוב, יש נוף לים והוא יקבל שכר מדהים של 15,500 ₪. כן, החברה לא כל כך יציבה. נכון, יש סיכוי סביר שבעוד חצי שנה הוא וחצי מעובדי החברה יפוטרו. אבל היי, 500 ₪ תוספת לחודש?
לא סביר שהוא יעבור.
אבל מה היה קורה אם הבנק לא היה מבטיח סתם קביעות, אלא מבטיח גם לקלוט אותו בחזרה ללא תנאי, למרות הנזקים שנגרמו בהעדרו. ועוד הבנק היה מודיע שבמקרה שהעובד יחזור לאחר שפוטר מחברת ההיי-טק והגיע למצב של "וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת, וְאֵין קֹנֶה" הבנק ייתן מענק על שהואיל בטובו לחזור?
לעובד כזה יש תמריץ לעזוב את הבנק אפילו בשביל תוספת של שקל למשכורת. הוא הרי יודע שהבנק גדול מספיק ולכן ימשיך לעבוד ותמיד יהיה שם בשבילו.
ככה נראה חוק השבות שלנו.
במציאות כזו, הדבר הרציונלי לעשות הוא לעזוב את הארץ, לנסוע להר הגעש המכונה אירופה ולהיות טרמפיסט, אפילו אם השיפור בתנאי המחיה הוא מזערי. ממילא שאר הישראלים יממנו את צה"ל ויתמודדו עם פלסטינים ובעיות של יוקר מחיה. כשאירופה תפשוט את הרגל כלכלית ומוסרית, נחזור, יסלחו לנו ואפילו נקבל מענק.
בפרשה, התורה מודיעה לאנשים כאלה מראש שאמנם אף על פי שיחטא ישראל הוא, אך במקרה כזה "לֹא-יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ".
כשאירופה תרעד, גם אנחנו נקבל את הטרמפיסטים חזרה כי אף על פי שירדו ישראלים הם, אבל אנחנו חייבים לקבע מראש מנגנון שימנע מהם לרדת וישאיר אותם אתנו לשאת כאן בנטל.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי ושותף בחברת 'תבור כלכלה ופיננסים'