בתחילת פרשת ואתחנן מתייחסת התורה לאיך נראה עם ישראל לעיני הגויים וכך היא אומרת: "וּשְׁמַרְתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם--כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי הָעַמִּים: אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן, אֵת כָּל-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק עַם-חָכָם וְנָבוֹן, הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה. כִּי מִי-גוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ אֱלֹ-הִים קְרֹבִים אֵלָיו, כַּה' אֱלֹה-ֵינוּ, בְּכָל-קָרְאֵנוּ אֵלָיו. ומִי גּוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם, כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם" .(דברים ד, ו-ח)
מספר רב של הארות עולה מפסוקים אלה. בפרק הראשון של מסכת עבודה זרה, מביא הקב"ה ספר תורה ואומר למי שעסק בה יבוא ויטול שכרו. מיד מתקבצים אומות העולם. (דף ב'). בדיון המתפתח מתברר חוסר הזכויות של אוה"ע, מול הזכויות של ישראל שעליהן מעיד הקב"ה בעצמו. "ואמר רבי יהושע בן לוי כל מצות שישראל עושין בעולם הזה באות וטורפות אותם לעובדי כוכבים לעולם הבא על פניהם שנאמר (דברים ד, ו) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים נגד העמים לא נאמר אלא לעיני העמים מלמד שבאות וטורפות לעובדי כוכבים על פניהם לעוה"ב" (עבודה זרה ד.)
במיוחד אפשר לשים את הדגש על ה"מי גוי גדול אשר לא חוקים צדיקים". קל יחסית לקיים חוקים בקבוצה קטנה. אבל כאשר הקבוצה היא גוי גדול הדבר קשה יותר. ומה לגבי חוקים צדיקים? הרי קיימות קבוצות שונות בעולם המקיימות מערכות חוקים בצורה קפדנית. זה התחיל בסדום (ע"ע הפטרת "חזון ישעיהו") המאפיה באמריקה או בסיציליה, היקוזה ביפן. האם החוקים שלהם צדיקים? אכן יש גדלות מובהקת בלהיות גוי גדול המקיים חוקים צדיקים.
אל האם עם ישראל הוא גוי גדול מספרית? הרי כתוב " לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים, חָשַׁק יְהוָה בָּכֶם--וַיִּבְחַר בָּכֶם: כִּי-אַתֶּם הַמְעַט, מִכָּל-הָעַמִּים (דברים ז,ז). לעיני העמים ישראל חשוב מסיבות אחרות.
אומרת הגמרא: אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב - עליו הכתוב אומר (ישעיהו ה, יב) ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות - שנאמר (דברים ד,ו) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים - הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות. (שבת עה,א).
שתי אמרות של חכמים מופנות גם פנימה לעם ישראל וגם החוצה לעיני הגויים. חישוב תקופות ומזלות (במילים מודרניות עיסוק באסטרונומיה, ויש להתייחס לזה כמייצג עיסוק במדעי הטבע בכלל) הוא מדע שהיה מפותח בעם ישראל מוקדם מאוד, באשר רוב אוה"ע היו עדיין ברברים. באמת חכמה מיוחדת. וכך זה ממשיך היום, מספר היהודים העוסקים במדע ובעלי הישגים משמעותיים רב ביחס לאחוז היהודים באוכלוסיית העולם.
הגמרא בפי רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יוחנן איננה רואה את העיסוק במדע סתם כמעשה טוב, אלא כמעשה של חובה. מצוה לעסוק בזה, כי המדע מתבון ומסביר את העולם שברא אותו ה'. זה "וראית את אחורי" (שמות לג, כג) דהיינו תוצאות מעשיו של ה'. מעשי ה' הם שמים וארץ, הקוסמוס וכל אשר בו, ככתוב בתהלים (ח,ד) "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ, מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ, יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה" וגם (יט,ב): "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ".
וכך אנו משבחים את ה' בוקר וערב, כפי שאומר ר'"י על אמרא של רבי אבהו במס' שבת (קיט,ב): קיט.: "לא קלסוהו שחרית יוצר אור, ולא ערבית המעריב ערבים". בבוקר אנו מברכים יוצר ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל, ובערב המעריב ערבים.
אכן עיסוק במדעי הטבע הוא חשוב. יותר מזה, הוא מצוה. לא כולם מצווים באותה רמה של ידיעה, ולא כולם מסוגלים לעסוק במדע באותה רמה. אבל אם לא עוסקים כלל בזה, בעצם מראים שעולמו של ה' לא מעניין אותנו וחבל.
הכותב הינו נשיא ”מכון לב“ בירושלים