פרשת בא: פתיחוֹת ומסירת מפתחות

מנקודת מבטו של רש"י אנו עומדים כעת, בפרשת בא ובמצוות קידוש החודש, בפתחה של תורה. ואם כן יש לברר מדוע פתיחה זו היא הפתיחה הנכונה של התורה?

חדשות כיפה הרבנית מיכל טיקוצ´ינסקי 03/02/17 10:21 ז בשבט התשעז

פרשת בא: פתיחוֹת ומסירת מפתחות
shutterstock, צילום: shutterstock

המצווה הראשונה בתורה היא מצוות קידוש החודש ועיבור השנה הנאמרת בפתח פרשתנו "החודש הזה לכם". אמנם יש עוד שלוש מצוות שנלמדו מספר בראשית (פריה ורביה, מילה וגיד הנשה) אבל זו הפעם הראשונה שבה עם ישראל מצטווה כעם. בפירושו על הפסוק הראשון בתורה תמה רש"י על פתיחת התורה בסיפורי האבות שאין בהם לכאורה שום עניין מעשי-מצוותי, ומציע כחלופה את המילים: "החודש הזה לכם" - ש"זו מצווה ראשונה שנצטוו ישראל". שאלתו המפורסמת של רש"י מבוססת על ההנחה שהתורה היא ספר חוקים, וככזו עליה לפתוח בחוק הראשון ולא להלך סחור סחור בסיפורי מעשיות. השקפת העולם של רש"י נוגעת למתודה של כתיבת ספר. לדבריו יש הכרח שספר יציג בפתחו ובמבוא לו דוגמית מדויקת לתוכן הספר כולו.

ניתן לקבל את ההנחה של רש"י ולהסיק מן הפתיחה על התוכן ולא להקשות מן התוכן על הפתיחה. אם התורה פתחה בבריאת העולם כלומר הניחה בראשיתה את התפיסה האמונית התיאולוגית, כנראה שזה עניינה. הסגנון המיתי הנלווה לפתיחה זו אולי מעיד על כוונתה של התורה לסחוף, לרגש ולעורר מחשבות תיקון.

בהשוואה לכך, המשנה פותחת בשאלה "מאימתי קורין את שמע בערבית". זוהי פתיחה מאוד עניינית, מלאת הנחות יסוד לגבי עמדת המוצא של הקורא (הוא יודע מהי קריאת שמע, ויודע על החיוב לאומרה בערב. נותר רק להלשים איזה "פרט צדדי" אודות המקור המחייב אותנו באמירה זו). אפשר שהמשנה רצתה לומר שכל עניינה הוא השלמת התכנים שבתורה שבכתב, ועליה היא מבוססת. התורה התחילה מבראשית אבל המשנה פתחה מאמצע הדיון. ייתכן שעיקר עניינה של המשנה הוא בשאילת שאלות, ובעוד שהתורה קבעה, המשנה שואלת.

התלמוד לעומתם פותח בשאלה "תנא היכא קאי דקתני מאימתי?" היכן עומד התנא כשהוא שואל ושונה "מאימתי". התלמוד מעיר על כך שהמשנה התחילה מהאמצע. בזה מכריז התלמוד על כך שהוא בא לבחון את הנחות היסוד של התנאים, הוא מתחייב שלא להניח אבן שלא הורמה בהבנת היחס שבין המשנה והתורה או המשנה והמסורת או המשנה וההלכה.

רש"י פתח את פירושו לתורה בהנחת יסוד וקושיה: "אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא (שמות יב ב) מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית?". אגב אורחא מאפשר לנו רש"י להציץ לתוך פרשנותו בשאלת מהי תורה, ולדרך שבה הוא קורא את התורה - כספר שבא לכונן חוקה משותפת לעם ישראל.

אפשר כמובן לדרוש ולבאר את הפתיחות הללו ביתר עומק ולהציע הבנות שונות בפתיחות הללו וגם באחרות.

אבל בעיני, יש לדון גם בנקודת המוצא השניה של רש"י לפיה החלופה המתבקשת לפתיחה ב"בראשית ברא" היא לפתוח בפרשת בא. מנקודת מבטו של רש"י אנו עומדים כעת בפתחה של תורה. ואם כן יש לברר מדוע פתיחה זו היא הפתיחה הנכונה של התורה. המקובל לבאר, שהיות שהמצווה הראשונה שנצטווינו מופיעה כאן, והתורה היא ספר מצוות, הרי שזו הפתיחה הראויה לה. אבל אפשר להציע גם כיוון שונה המבוסס על המדרש והמבאר את מהותה של מצווה ראשונה בכלליות.

המדרש אומר:

ויאמר ה' אל משה החודש הזה-
זה הוא שאמר הכתוב רבות עשית אתה ה' אלוקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו
אמר ר' סימון, מחשבותיך אלינו חשבונותיך אלינו.
כל אותן שני אלפים וארבע מאות וארבעים ושמונה שנה עד שלא יצאו ישראל ממצרים היה הקב"ה מחשב חשבונות ומעבר עיבורין ומחדש חדשים ומקדש שנים
וכיוון שיצאו ישראל ממצרים מסרן להן
דכתיב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר
מהו לאמר? אמר להן: מכאן ואילך הרי הן מסורין לכם.
החודש הזה לכם ראש חודשים (ילקוט שמעוני).

על פי המדרש, הציווי הראשון אינו רק חוק אקראי מבין תרי"ג שניתן בתחילה. המצווה הזו שונה באופן מהותי מן האחרות. במהותה מצביעה המצווה על כך שהקב"ה מוסר את מפתחות לוח השנה ושל הזמנים לידיו של עם ישראל. על פי המקובל, עד שעם ישראל קיבל תורה לא היה צורך בחישוב עיבור השנים ממילא לא היה מי שישמור פסח, לא היה מי שיעבר או יקדש חודשים, ממילא לא היו מועדים. כאן במדרש מתברר שעיבור השנה וקידוש החודש הן מלאכות שנעשו כל העת על ידי הקב"ה. על אף שלא היה ניכר במציאות, המלאכה הזו הופקדה בידיו של הקב"ה עד שעם ישראל בגר ובשל לקחת מידיו את המלאכה.

בהמשך מובאים משלים שונים הנראים כמביעים רעיון דומה:

אמר ר' יהושע בן לוי: למלך שהיה לו אילורוגין וכיון שעמד בנו מסר לו אילורוגין שלו
אמר ר' יוסי בר חנינא למלך שהיה לו שימורה וכיון שעד בנו מסר לו טבעתו
אמר ר' יצחק למלך שהיו לו אוצרות הרבה והיה לכל אחד ואחד מפתח וכיון שעמד בנו מסר לו מפתחותיו
אמר ר' חיא בר ווא: לנגר שהיה לו כלי אומנות וכיון שעמד בנו מסר לו כלי אומנותו
ורבנן אמרי: לרופא שהיה לו נרתיק שלרפואה וכיון שעמד בנו מסר לו את נרתיקו.

על פי כל אחד מהמשלים מתרחש כאן לפנינו טקס התבגרות. עם ישראל מקבל את השרביט. השאלה היא רק מהו הדבר שנמסר, ולְמה הוא דומה. האם הוא דומה לשעון (אילורוגין)- ומדובר על בשלות של גילאי שש או שבע בערך. עד הגיל הזה הזמן ותקתוק השעון היו קיימים, אלא שהילד היה חסר מודעות לאפשרות הדיוק בזמנים, לאפשרות לקרוא לכל שעה ודקה בשם.

האם מדובר, כהצעתו של ר' יוסי על חותמת המלך (שימורה), וממילא על פי דימוי זה עם ישראל בוגר יותר והוא מקבל אחריות כוללת. הטבעת המסמלת את האחריות הזו היא מצוות קידוש החודש. ומן המדרש מתבאר שבמצווה זו ניכר חותמו המיוחד של מלך מלכי המלכים הקב"ה, השלטון בזמן והאפשרות להיות מעל הזמן.

אולי, כמו לדעת ר' יצחק, מדובר במפתח לשאר האוצרות. וברור מדבריו שמדובר במצווה יסודית שעליה מבוססות מצוות רבות אחרות. ללא קידוש החודש אין יום טוב ואין קרבנות.

ולבסוף, לדעת ר' חייא מדובר במסירת כלי האומנות של הנגר. ר' חייא רומז גם לכך שאין כאן מסירה פשוטה של דבר לשימור. במסירה הזו יש הענקת מקום ליצירתיות ועצמאות. הקב"ה מוסר רק כלי עבודה, אך מוותר על הדפוס הקבוע ומותיר על כנן רק את מגבלות הכלי עצמו. הקב"ה משדר לעם ישראל שהוא מסמיך אותו מכאן ואילך למלא את מקומו בעולם.

פרשת בראשית עסקה בהנכחת ה' בעולם, פרשת בא מבססת את מעמדו של עם ישראל. פתיחה זו הינה לא פחות מיתית ומרגשת מזו שבבריאת העולם. פתיחה שמשמעותה לא רק גדולת עם ישראל אלא גם נסיגת בורא עולם ונתינת מקום לבניו.

וכידוע מן המדרש הקב"ה אינו משחק משחק ואינו מעמיד פנים שהוא סומך עלינו. הוא מקבל על עצמו את הכרעתנו, אפילו שוגגים אפילו מזידים.

לע"נ חמי גדליהו הלל בן פנחס, שעלה לגנזי מרומים, ו' שבט תשע"ז.
הרבנית עו"ד ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי היא דיקנית הסטודנטים במכללה האקדמית הרצוג

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן