דרמה ריאליטית
לאחרונה נחשפנו כולנו לתכנית 'ריאליטי' של התקשורת, בכיבובם של 'ביבי נוני וחברים'. יש לשער כי עד עת קריאת השורות תכנית 'האח הקטנטן' תהפוך לדרמטית יותר מיום ליום. ההתרחשות הריאליטית, הכמו-אמיתית, המוקלטת והמבוימת, תמתח את עצביו של מי שחובב תכניות מתח שעיקרן התגוששות והתחככות. כדרכן של ריאליטות הן מהוות חומר רקע פנטסטי לפרשנים ולפרשני פרשנים החיים בבועת הריאלטי. בסוף, השופט המשפטי בהמרצת דעת הקהל (שהיא-היא התקשורת, כמובן וכידוע) יחרוץ את הדין; מי יושלך באכזריות גלדיאטורית מבמת הריאליטי. ואולי כולם-כולם יזרקו אל מחוץ לזירה, לקול מצהלות הצופים משולהבי תקשורת הסלון.
הבכתי את קוראיי במשפטים מורכבים, אז נרד מעט ונדבר ישירות; 'חיבתי' לתקשורת ידועה לא מהיום. שם יושבים חכמים בעיניהם הבטוחים שכל העולם מעוצב על ידם. הם מרבים לראיין ולפרכס זה את זה וזו את זה וזה את זו. בדקו נא את אחוזי הריאיון ההדדי הפנים-תקשורתי, בתקשורת הכתובה, המשודרת, המוקרנת והמרושתתת. כך בונים כוכבי זוהר ויוצרים את המציאות הריאליטית (להבדיל מזו הריאלית). שם בטוחים כי הם מעצבי דעת הקהל, בוני-מחריבי עולמות. יש להם קומבינה ריאליטית איך "לפנק ראש ממשלה", למשל, ולאפשר לו שינה רגועה ובוטחת למרות אויביו, שהרי "הכל בשליטה"; שם מכתיבים את סדר היום הציבורי, את יומני היום והלילה המשודרים והמצולמים; שם, במעמקי התקשורת, סוחרים בתן וקח 'דעת הקהל', ואולי גם בהשקפת עולמם של שופטים.
ואני הקטן בז לכל המיתוס הזה ול'פרשיותיו' הצצות לבקרים. פרט ל'אליטות המחוברות' חושבני כי רובו ככולו של הציבור לא איכפת לו מכל תסבוכת פרשת... גבי אשכנזי ובועז הרפז ויואב גלנט, למשל, שהזינה את התקשורת ובלבלה את ראשינו והעסיקה את מיטב פרשנינו, ואיננו זוכרים האם בכלל כבר הסתיימה ואיך. וזו כמובן דוגמא מני רבות.
ביבי-נוני
בעיני, הוא הדין לתכנית הריאליטי הנוכחית נוני-ביבי או להיפך. לדעתי רובו ככולו של הציבור צופה בה בדיוק כמו אותם שוטים מעש ועתירי זמן המתמוגגים מ'האח-הגדול', משל 'אלו הם החיים'. אז נוני-ביבי אמרו ורמזו ורימו, ו'גנבו סוסים', והקליטו בסתר וסחרו בדעת הקהל (שכביכול בידם) ובחוקי הכנסת (שכביכול בידם), ותקעו כף או סכין, וליחששו בשפת חלקות, וחיזרו הדדית בחיספוס לא ג'נטלמני, והשליכו ג'ינג'י לכלבים, ואולי עישנו סיגרים ולגמו שמפניה. אכן, זה מעניין ומותח וסופר-דרמטי אבל הכל-הכל רק התרחשות נפוחת ריק.
אנחנו מדינה דמוקרטית ב"ה. דעת הקהל איננה כפויה, והצבעת העם בבחירות איננה מנווטת ע"י שום עיתון 'פרבדה' (='אמת' מטעם) שבעולם, וסקרי דעת הקהל לקראת הבחירות בארה"ב יוכיחו! העם בריא יותר מכל הקומבינטורים הסבורים כי ניתן ללוש את העם הנבער לפי רצון האליטה התקשורתית.
מסקנה: אציע ליועץ המשפטי, לפרקליטות ולמשטרה להניח לכל הפרשה שבסופו של דבר איננה אלא הצגת ריאליטי למשרתות, וליטרות בשר לזאבי טרף תקשורתיים. העם, ואפילו הח"כים, לא קונים אותה!
* * *
משה המנהיג האולטימטיבי ניחון בתכונה אנטי תקשורתית; כבד פה ולשון, כמצוטט בראש המדור. מפרשים רבים, קדמונים ובני זמננו, הדגישו זאת כמסרון מנותן התורה להוציא מלב הטועים שיאמרו כי מנהיגות גואלת זקוקה לכישורים תקשורתיים.
ועוד למדנו ממדרש חז"ל (שמו"א א,כו) כי משה ניחון בתכונה זו (העדר תקשורת) לא מלידה, אלא כתוצאה מהנפת ידו של מלאך אשר הרחיקו מ...גביע זהב נוצץ (=מנעמי החיים. מלא בויסקי?) אל עבר גחלת לוהטת וצורבת, אך מבטיחה כישורי מנהיגות אמיתית, לא-מילולית ריאליטית.