Warning: implode(): Invalid arguments passed in /srv/sites/kipa.co.il/public_html/cpt/maamar/single.php on line 105
פרשת שמות: וראך ושמח בלבו - כיפה

פרשת שמות: וראך ושמח בלבו

לעומת מנהיגות המופת של אהרון ומשה, פוגשים אנו לצערנו דוגמאות של מנהיגות אחרת, מנהיגות אגואיסטית הדואגת לעצמה

חדשות כיפה הרב יעקב פילבר 16/01/17 12:57 יח בטבת התשעז

פרשת שמות: וראך ושמח בלבו
shutterstock, צילום: shutterstock

כשהחליטו חכמים להדיח את רבן גמליאל מנשיאותו, חיפשו לו ממלא מקום, לבסוף נבחר רבי אליעזר בן עזריה להיות הנשיא החדש. רבי אליעזר היה הצעיר שבחכמי ישראל, מלאו לו אז רק שמונה עשרה שנים, לכאורה היה צריך רבן גמליאל להיפגע בכפלים, האחד על עצם ההדחה והשניה שאת תפקידו ממלא אדם צעיר ביותר, ומכל אחת מהסיבות הללו היה צפוי שרבן גמליאל לפחות ינתק את יחסיו עם החכמים ולא ישתף פעולה עם הנשיאות החדשה. אך בפועל לא כך נהג רבן גמליאל, לא זו בלבד שלא פעל נגד הנשיא החדש, אלא ההיפך הוא הנכון, הוא משתף פעולה עם המצב החדש וכבר בהתכנסות הראשונה של החכמים עם הנשיא החדש מוצאים אנו בתוכם גם את רבן גמליאל, כמו שמסופר בגמרא (ברכות כח א): "ואף רבן גמליאל לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת". ולא רק שהוא נוכח באותו המעמד, אלא היה שותף פעיל במשא ומתן של ההלכה שהתנהל שם, והתנהג שם כאילו לא אירע דבר. תופעה מופלאה כזו של השלמה פוגשים אנו גם אצל משה ואהרן, כמו שמובא במדרש (תנחומא, שמות כד): "בשעה שאמר לו הקב"ה למשה 'ועתה לכה ואשלחך אל פרעה' אמר לו משה: 'שלח נא ביד תשלח', את סבור שמא עיכב משה שלא לילך, לא עשה אלא כמכבד לאהרן. אמר משה: עד שלא עמדתי היה אהרן מתנבא להם (במצרים) שמונים שנה, ומנין שאהרן היה מתנבא להם? שנאמר (שמ"א ב): 'ויבא איש אלקים אל עלי, ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגלתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן', אמר לו: כל השנים הללו היה אהרן מתנבא להם, ועכשיו אני בא להם בתחום אחי שיהא מיצר, לכך לא היה רוצה לילך". על ההתלבטות הזו משיב לו הקב"ה: "אהרן אחיך אינו מיצר בדבר הזה אלא ישמח, תדע לך שהוא יוצא לקראתך, שנאמר: 'הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו', לא בפיו בלבד אלא בלבו, לבו יותר מפיו, וראך ושמח בלבו". והדברים הללו שכנעו את משה לקבל את התפקיד "כיון שאמר לו כך קיבל עליו לילך - מיד נגלה הקב"ה על אהרן, אמר לו צא לקראת משה אחיך, כדי שידע שאתה שמח בדבר".

לא רק את גדלותו של אהרן אנו רואים כאן, אלא גם את גדלותו של משה, בהעדיפו את ההתחשבות בזולת על הגדולה המזדמנת לידו. ועם זאת גדלותו של אהרן היתה גדולה משל משה, מפני שאהרן מוכן לוותר בהסכמה וברצון על התפקיד שכבר נמצא בידו, ולאחר שהוא מילא אותו בתנאים הקשים ביותר, כאשר אחרים זולתו לא התנדבו לעמוד בראש בשעותיה הקשות של האומה, באותן השנים הקשות עסק אהרן בעידוד העם כמו שמובא במדרש (שמו"ר ג טז): "אמר משה (לקב"ה) עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם שמונים שנה שעתיד הקב"ה לגאול אותם", ולמרות כל זאת אהרן מקבל את החילופין בשמחה, ולא בשמחה מן השפה ולחוץ, אלא "וראך ושמח בלבו". עם כל הדמיון יש הבדל בין המקרה של משה ואהרן למקרה של רבן גמליאל, שלא כמו אצל משה ואהרן שקבלו את השינוי בהסכמה ורצון של אהרן, הרי רבן גמליאל הודח מתפקידו שלא לרצונו, ואעפ"כ אין הוא מתמרמר אלא מקבל עליו את הדין ומשתף פעולה ברצון עם ההנהגה החדשה שהחליפה אותו.

לעומת מנהיגות המופת של הנזכרים לעיל, פוגשים אנו לצערנו דוגמאות של מנהיגות אחרת, מנהיגות אגואיסטית הדואגת לעצמה, ועל כיוצא בה אמרו במסכת בבא קמא (נב א): "כד רגיז רעיא על ענא עביד לנגדא סמותא" (שפירושו: כשהרועה כועס על העדר מנקר את עיניה של העז המובילה והיא נכשלת ונופלת בבורות והעדר אחריה ) ופרש"י: "כשהמקום נפרע משונאי ישראל (לשון סגי נהור) ממנה להן פרנסים שאינן מהוגנין". מהו המשותף בין העז העיוורת למנהיג הכושל והמכשיל? העיור הוא מי שאינו רואה אלא רק את עצמו ואין הוא רואה את זולתו, וכזה הוא המנהיג שהמוטיבציה הראשית שלו היא פולחן האישיות שלו, ובלי בושה הוא מכריז: "רק אני יכול!", אצל מנהיג כזה השיקול המרכזי בכל מהלכיו יהיה התועלת והבטחת הישרדותו האישית. טיפוסים כאלו היו לנו גם במדבר כמו נדב ואביהו, שאמרו על משה ואהרן: "אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור" (סנהדרין נב א), או דתן ואבירם וקרח "שעינו הטעתו", שבשביל הקידום האישי שלהם מוכנים היו לקרוע את מחנה ישראל. רק מנהיגות שרואה את טובת הכלל מעל לטובתה האישית, היא המסוגלת גם לקבל בנפש חפצה חילופי שלטון, ובכל מצב לתרום את תרומתה לתועלת האומה וטובתה.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן