איסורי עבודה זרה- איך הם רלוונטיים לימינו?

ריכוז הפולחן, דיני מסית לעבודה זרה, נביא שמורה לעבוד עבודה זרה ואיסורי כישוף למינהם. ארי גייגר בוחן במה האיסורים האלו רלונטיים אלינו, לימינו.

חדשות כיפה ארי גייגר 08/09/16 18:20 ה באלול התשעו

איסורי עבודה זרה- איך הם רלוונטיים לימינו?
shutterstock, צילום: shutterstock

פרשות ואתחנן ועקב מלאות בדברי אזהרה לעם ישראל לבל יילך בדרכי הגויים וילמד מהם לעבוד עבודה זרה כשיישב לצדם בארץ ישראל. פרשות ראה ושופטים, שביניהן אנחנו נמצאים בימים אלה, מורידות את ההנחיה הזאת לפסים מעשיים וקובעות שורה של הלכות קונקרטיות בנושא זה. רובן מופיעות בפרשת ראה - ריכוז הפולחן, דיני מסית לעבודה זרה, נביא שמורה לעבוד עבודה זרה ועיר הנדחת. בפרשה הבאה אנו פוגשים את איסור המצבה והאשרה ואת איסורי הכישוף למיניו.

כיצד נפגשים איסורים אלה עם המציאות שלנו כיום? ברצוני להתמקד בקשר של חלק מהם להיבטים שונים מתוך החיים הדתיים שלנו כפי שהתעצבו במשך מאות שנים עד לימינו אלה.

כך מזהירה אותנו התורה בפרק י"ב (פס' כט-ל):

כִּי יַכְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לָרֶשֶׁת אוֹתָם מִפָּנֶיךָ וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת-אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי.

לאמר: סכנת העבודה הזרה לא אורבת לנו רק בקרקס או בתיאטרון אלא גם בבית המקדש ובבית הכנסת. התורה אוסרת עלינו לא רק לעבוד אלילים או לבקר במקדשים שלהם אלא גם לאמץ את דרכי הפולחן שלהם. טבעי שעם מסוים יאמץ את האמונות ותרבות הפנאי של שכניו, במיוחד אם הוא עם קטן בעל תרבות שונה מזו של כל העמים שמקיפים אותו. באותה מידה קיימת סכנה שנלמד גם את דרכי הפולחן המקובלות בעמים אחרים. את זאת ניסתה התורה למנוע. לא תמיד היא הצליחה, זאת אנו יודעים מקריאה בספרי הנביאים. אם נתקדם בזמן, נראה שבבתי כנסת עתיקים נמצאו מוטיבים אמנותיים זרים לרוח התורה (לדוגמה, גלגל מזלות). כך קרה גם בהמשך. מוסכם על כולם שלפחות במה שקשור להיבטים טכניים ואסתטיים של התפילה הושפענו מהסביבה שבה חיינו. לדוגמה, צורת הישיבה בבית הכנסת או המנגינות ששרו בו, כפי שמראים ההבדלים בין העדות השונות.

האם חדרה השפעה נכרית גם לתוך מערך האמונות, המצוות או לפחות המנהגים שלנו?

השבוע, לאחר תהליך (קצר יחסית) שארך 17 שנה, הוכרזה הנזירה המפורסמת אמא תרזה כ'קדושה'. תואר זה ניתן לנוצרי או נוצריה שהגיעו למדרגה גבוהה של אמונה ושל מידות שמצופות ממאמין נוצרי. זה בעיקר מה שעושה הוועדה שממונה על תהליך ההקדשה של אדם - להפוך כל אבן עליה דרך אותו אדם כדי לוודא שהוא אכן ראוי לתואר. ככל שנחשפים פרטים נוספים על מעשיו ומדותיו התרומיות של המועמד הוא עולה בהיררכיה של מדרגות הקדושה. אם מתברר שהוא חולל נסים הוא יהפוך ל'מבורך'. ואם נמצאו שני נסים שחולל לאחר מותו - אלה יעלו אותו לפסגה והוא יהפוך ל'קדוש'.

לקדושים מקום מרכזי בנצרות הקתולית. שרידי קדושים (חלקי גופה או חפצים אישיים) הם חלק מתשמישי הקדושה הסטנדרטיים של כנסיה. שמות של קדושים נאמרים בתפילות. לכל קדוש יש את היום שמציינים לכבודו (בדרך כלל יום הפטירה). היסטורית, מדובר בעידון של תפיסת עולם פגאנית שמתקשה להסתפק באל אחד ומופשט. המוני המתנצרים בימי הביניים, שאך לפני רגע היו עובדי אלילים, לא נגמלו מהצורך לתקשר עם כוח עליון שהוא גם בעל תכונות אנושיות וגם משויך לסביבה המצומצמת אליה הם שייכים - אזור המחיה שלהם או המקצוע שאליו הם נולדו. וכך, בנוסף לאדם שאותו הפכו לאל לאחר מותו, החלו נוצרים לסגוד לאנשים להם הם נתנו את התואר 'קדוש' לאחר שירדו אלי קבר.

לשיא פריחתו הגיע פולחן הקדושים בימי הביניים. לאוסף האיקונות הקדושות נוספו פסלי קדושים וציורי קדושות. כנסיות שהחזיקו בשרידי קדוש בעל תהילה רבה או כוחות מיוחדים שחוללו שרידיו הפכו מוקדים לעליה לרגל. סיפורים נפוצו על אנשים שנגעו בשרידי קדושים או בתיבות שבהן הם אוחסנו ונושעו מצרה. מפעם לפעם הוציאו את השרידים למעין מסע התעוררות באזור הסמוך למקום משכנם. התפתח סחר בשרידי קדושים ואף על מקרים של גניבות אנחנו יודעים. בקיצור, הקדושים היו הלהיט של התקופה. מושאי הערצה, סחורה חמה, אמצעי על טבעי לניצחון על הגורל האכזר שאורב מעבר לפינה.

ובחזרה אלינו:

מדוע לאחר מותו של צדיק רבים כל כך סיפורי המופתים המיוחסים לו? האם בלעדיהם ייפגם משהו מגדולתו?

איך קרה שכמעט כל האתרים שמוגדרים מקומות קדושים הם קברי צדיקים? וכיצד יתכן שעם כל החומרות והסייגים והזהירות שנוהגת באיסורי תורה, כמעט ולא שומעים על אזהרות והרחקות מאיסור דרישה אל המתים, עליו נקרא השבת, שבו נכשלים רבים בעת שהם פוקדים קברים אלה?

היכן בתורה מופיעים קמיעות? ואיפה היא מספרת על כל כך הרבה סגולות (אני מכיר לכל היותר שלוש)?

או במילים אחרות, האם עבודת ה' שלנו אכן נקיה מהשפעות זרות?

אני יודע את התשובה. לא היתה ברירה. עבור קהל מסוים הדברים הללו הכרחיים. לולי היינו "מגיירים" אותם הם היו מחפשים אותם בשדות זרים. ממש כמו השיקול שעמד לנגד עיניהם של ראשי הכנסיה בזמנים קדומים. אינני מזלזל בכך. כך הרי הסביר הרמב"ם את הציווי על הקרבנות - דרך עבודה שהיתה צורך בסיסי בעולם דתי, שוויתור עליה היה כרוך בסיכון של הקרבה לאל זר. ובכל זאת, שווה לבדוק האם לא ירד כיום מספרם של הכמהים לקמיעות. ושמא ראוי להדגיש יותר את התובנה הזאת - שהמנהגים הדתיים המושאלים מתרבויות אחרות הם סוג של מענה למי שלא יכול בלעדיהם, שמומלץ לנסות להתרחק מהם? מדוע לא נשקיע בהצבת רף גבוה של עבודת ה', שאליו נשאף להעלות כמה שיותר אנשים, במקום להניח לאותם מנהגים למשוך אליהם גם את אלה שהיו יכולים להסתדר בלעדיהם?

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן