התחדשותה העתידית של באר מרים – מתחת מפתן המקדש

"באר מרים" הוא ביטוי שגור ומקובל אך מהו באמת השיוך בין הבאר למרים ומהי מהות אותה באר ומהו תפקידה העתידי?

חדשות כיפה ד"ר יעל לוין 07/07/16 07:33 א בתמוז התשעו

התחדשותה העתידית של באר מרים – מתחת מפתן המקדש
shutterstock, צילום: shutterstock

בספרות חז"ל, החל מספרות התנאים, מיוחסת הבאר למרים הנביאה. לפי מקצת המקורות הבאר שפסקה עם מותה שבה לאחר הסתלקותה בזכות משה (מדרש תנאים על ספר דברים, לד, ח, עמ' 227), ולפי מקורות אחרים חזרה הבאר בזכות משה ואהרון (מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, מסכתא דויסע, פרשה ה, עמ' 173 ומקבילות). בספרות התנאים אין מצורפים טעמים המנמקים את שיוך הבאר למרים, אולם במקורות מדרשיים אחדים מוזכר שהבאר הייתה "בזכות מרים שאמרה שירה על הים" (תנחומא, במדבר, ב ומקבילות).

בהקשר לתפיסה שהבאר הייתה בזכות מרים, יש לציין שבקובץ המדרשי "סדר אליהו רבה" נאמר כי כשאין ישראל עושים רצונו של מקום הייתה הבאר מאחרת מלעלות, עד שהיו יוצאים נערים קטנים ותלמידי חכמים ואומרים "עלי באר בזכות אברהם יצחק ויעקב. עלי באר בזכות משה ואהרן ומרים" (סדר אליהו רבה, מהדורת איש שלום, יג, עמ' 59-60). מקטע זה משתמע כי הבאר עלתה לא בזכות מרים לבדה.

במאמר הנוכחי נעלה את התפיסה לפיה מי הבאר, שהם מי בארה של מרים הנביאה, עתידים לעלות מתחת מפתן המקדש. הרעיון שהבאר עתידה לעלות ולנבוע מירושלים מוזכר במקורות שונים. עניין זה נקשר בין היתר לשני כתובים בספר זכריה. הכתוב האחד הוא הפסוק: "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִיד וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַם לְחַטַּאת וּלְנִדָּה" (זכריה יג, א). כתוב זה מתבאר בהוראה שלא היה מקור מים בתוך העיר לְהַזָּאַת מי חטאת ולטבילת הנידה, ואולם לעתיד לבוא ייפתח מַעְיָן מים חיים לצורכי בית דוד ויושבי ירושלים (ראו אברבנאל על זכריה פרק יד).

הכתוב השני בספר זכריה שעניינו חידוש הבאר ונביעתה מירושלים הוא הפסוק: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף יִהְיֶה" (שם יד, ח). כוונת הדברים היא שהמים יֵצְאוּ וינבעו כשייבקע הר הזיתים מן המזרח למערב, חֶצְיָם ילכו למזרח עד הים הקדמוני, ים המלח, וְחֶצְיָם אל הים המערבי. הוא הַמַּעְיָן היוצא מבית ה' שֶׁעַל אודותיו ניבא יואל: "וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא" (יואל ד, יח) והוא אותם מים העתידים לצאת מתחת מפתן הבית ולהיהפך לנחל, כנבואת יחזקאל: "וְהִנֵּה מַיִם יֹצְאִים מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת... וָיָּמָד אֶלֶף בָּאַמָּה וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם" (יחזקאל מז, א-ד) (רש"י לזכריה יד, ח; אברבנאל שם).

אברבנאל מוסיף לקשור לענייננו גם את הכתובים "וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְּשׁוּעָה" (ישעיהו יב, ג) ו"הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם" (שם נה, א). למעשה, כבר רד"ק מקשר בין הפסוק "וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם" ובין הפסוק "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם" (רד"ק, ישעיהו יב, ג). רד"ק גם מקשר את הכתוב בזכריה יד, ח עם הפסוק "נָהָר פְּלָגָיו יְשַׂמְּחוּ עִיר אֱ-לֹהִים קְדֹשׁ מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן" (תהלים מו, ה).

בתוספתא סוכה מצוי תיאור נרחב של יציאת הַמַּעְיָן לעתיד לבוא, ושני הכתובים מִסֵּפֶר זכריה משולבים בתיאור נביעת הבאר לעתיד (תוספתא סוכה, ג, 3-10, עמ' 266-268). יצוין עוד כי על רקע התיאור של יציאת הַמַּעְיָן העתידי, מובא לאחר מכן בתוספתא (ג, 11-12, עמ' 268-269) תיאור של הבאר שליוותה את ישראל במדבר, ואפשר להצביע על דמיונות בין ההשתקפויות הללו. כך בין היתר מימיו של הַמַּעְיָן העתידי יהיו מפכפכים ועולים ויוצאים מתחת מפתן הבית, והבאר שליוותה את ישראל מוזכרת כמפכפכת ועולה, וכמצויה כנגד פתח אוהל מועד.

עלייתם של מי הבאר לעתיד לבוא בירושלים מוזכרת בשני מקומות בפרקי רבי אליעזר, קובץ מדרשי שנערך בארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה השמינית לערך. ההידרשות הראשונה קצרה היא והדברים מתקשרים עם הכתוב המקראי בעניין יציאת המים החיים מירושלים: "ו'יצאו מים חיים מירושלם', היא הבאר שעתידה לעלות בירושלם ולהשקות את כל סביבותיה" ("פרקי ר' אליעזר", חורב י, פרק ארבע ושלשים, עמ' 204). בהמשך פרקי רבי אליעזר מובא תיאור מפורט של היווצרות הַמַּעְיָן והתפשטותו ("פרקי ר' אליעזר", חורב שם, פרק חמשים, עמ' 247-248). וזו תחילת התיאור: "ר' פנחס אומ' מי הבאר עתידין לעלות תחת מפתן הבית ומפרים ונובעים ויוצאים שנים עשר נחלים כנגד שנים עשר שבטים".

בהקשר זה ראוי לציין שכבר בבראשית רבה נאמר כי בשכר שאמר אברהם "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם" (בראשית יח, ד) יזכו בניו לבאר במדבר ויאמרו "עֲלִי בְאֵר" (במדבר כא, יז), ארץ ישראל תהיה "אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם" (דברים ח, ז), וכן לעתיד לבוא "יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם" (בראשית רבה, מח, י, עמ' 487-488). גם לפי מקור זה הבאר איננה משויכת למרים לבדה.

והנה, במדרש המאוחר "סדר ארקים" מוסב עניין יציאת המים החיים מירושלים לעתיד לבוא באורח מפורש על בארה של מרים: "עתיד הקב"ה להוציא מירושלים שנים עשר נחלים ועל כל נחל ונחל כל עץ עֹשֶׂה פירות ובכל חודש וחודש מבכרין פירות... ולא עוד אלא שעתיד הקב"ה להעלות בארה של מרים כדכתי' 'והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים'" ("סדר ארקים", כבוד חופה, מהדורת ח"מ הורוויץ הלוי, עמ' 20).

נראה כי הייתה מסורת שלפיה הבאר שנבראה בערב שבת בין השמשות היא הבאר של האבות, היא בארה של הגר, היא הבאר שבמרה, היא הצור שברפידים, היא הסלע של קדש, היא בארה של מרים שנתגלתה גם בזכותה, באר שהלכה עם העם כל ארבעים שנות הנדודים במדבר, והיא הבאר שֶׁמֵּימֶיהָ עתידים לצאת מירושלים, מתחת מפתן בית המקדש (ראו תוספתא כפשוטה, ד, סוכה, עמ' 876).

את המוטיב בדבר התחדשותה העתידית של באר מרים שילבתי בתפילה לפני טבילה שחיברתי בשנים האחרונות, שהיא חלק ממחזור תפילות הכולל אף תפילה לאחר טבילה. כך שיבצתי לקראת סיום התפילה לפני טבילה קטע שיש בו ייחול לנביעתה של באר מרים מירושלים וקיווי לטבילה בבאר זו. וכך נאמר: "וְטַהֵר לִבִּי לְעָבְדְךָ בֶּאֱמֶת, וְזַכֵּנִי מְהֵרָה לִטְבֹּל בְּמֵי בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם הַנְּבִיאָה, בְּאֵר הָעֲתִידָה לַעֲלוֹת וְלִנְבֹּעַ מִירוּשָׁלַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם' (זכריה יד, ח), אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה".

בהקשר למקורות בעניין חידוש בארה של מרים, ראוי לציין עוד כי בספר הרמזים לרבנו יואל, מבעלי התוספות, מועלית זיקה בין באר מרים ובין טבילת נשים: "'ולא היה מים לעדה' (במדבר כ, ב) כי פסקה הבאר שהיתה בזכות מרים ובזכות מרים טבילת נשים" (ספר הרמזים לרבינו יואל על התורה, במדבר, כ, ב, עמ' קנח). ב"טעמי מסורת המקרא", המיוחס לרבי יהודה החסיד, מוזכר באורח דומה שהבאר הייתה בזכות מרים משום שהטבילה היא בנשים: "למה בזכות מרים, בעבור הטבילה שהיא בנשים" [טעמי מסורת המקרא, מהדורת לנגה, במדבר כ(1), עמ' 59].

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן