חומש במדבר פותח בתיאור ההיערכות למסע העם מהר סיני לארץ כנען. המפקד המתבצע לאורך הפרשה הוא חלק מההיערכות זו.
ההפטרה, הלקוחה מתוך ספר הושע פרק ב, פותחת במילים "והיה מספר בני ישראל כחול אשר לא ימד ולא יספר", המזכירות את מספרי המתפקדים בפרשה.
ההפטרה בהקשרה התנ"כי
הנביא הושע מלווה בנבואותיו את מלכות ישראל מאחד משיאיה (ימי ירבעם בן יואש, גדול מלכי בית יהוא), ועד הריסוק והחורבן, בימי הושע בן אלה - אחרון מלכי ישראל. נקודות קיצון אלה מהוות תשתית לנבואת ההפטרה.
יחסי עם ישראל וה מתוארים כיחסי איש ואישה. בתחילה היחסים הם טובים (כמו בימי השיא בפתיחת נבואת הושע) ובהמשך מתוארת בגידת הרעיה בבעלה ופנייתה אל זרים (עמים אחרים ואלוהיהם). בגידה זו מביאה עליה אסון, וכל מאהביה (המעמידים פנים כאילו הם אוהביה) נעלמו, ולא הושיעוה, כמו בחורבן. למרות כל אלה, ה חוזר ומשיב את רעייתו אליו, מחדש את הברית עמה ומטיב לה כבימים ראשונים. "וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה, וידעת את ה".
את מהפך זה, מן השפל והריסוק למציאות מלאת תקווה, מנסח הנביא במשפט: "ואת עמק עכור לפתח תקווה". הכינוי "עמק עכור" מהווה רמיזה לאירוע תנ"כי-היסטורי קודם: פרשת בגידת עכן לאחר כיבוש יריחו. עכן, שלקח משלל יריחו בניגוד לצו יהושע, נענש ב"עמק עכור". יהושע מוסיף: "מה עכרתנו? - יעכרך ה". מנקודת השפל של הבוגדנות התרוממנו ל"פתח תקווה" - למציאות של אופק חדש ותקווה.
ביטוי זה היה אף המקור לשמה של אחת המושבות הראשונות: פתח תקווה. גרעין המתיישבים של סוף המאה ה-19, נהל משא ומתן מתקדם לרכישת אדמות ולהתיישבות יהודית באזור יריחו. ניסיון זה לא צלח והם הפנו את המשאבים הכספיים לרכישת אדמות בשרון. בהסתמך על הפסוק בהפטרה, הם קראו ליישוב שהקימו - פתח תקווה, כי הם הגיעו מעמק עכור (יריחו) וזו היתה תקוותם החדשה.
אכן, פתח תקווה עם שאר המושבות בנות זמנה, הוו נדבך חשוב בחידוש האחיזה של האומה בארצה.
זו ברית הנישואין שהובטחה על ידי הושע ושאר הנביאים, שתשיב את יחסי ישראל עם אביהם שבשמים
למקומה הראשון. שיבת העם לביתו הוא מרכיב מרכזי בכך, והוא מהווה פתח תקווה לבאות, לאחר ימי הגלות הארוכים והעכורים, בהם היינו מוטלים ב"עמק עכור".
מצב בהפטרה: התנערי מעפר, קומי, לבשי בגדי תפארתך, עמי
הקשר בין עם ישראל לא-היו הוא נושא יסוד בתנ"ך כולו. מימי אבות האומה, עמם נכרתה הברית, דרך גלות מצרים וגאולת מצרים, ההליכה במדבר - העליות והמורדות בדרך זו, ימי הכניסה לארץ, השהות בה במשך כ-900 שנה, שהיו רצופים בעליות ומורדות - עד לחורבן וימי שיבת ציון של ימי בית שני. בכל הדיונים שהתנהלו בין העם לא-היו הובהר, שברית זו היא חוק יסוד שלא יבטל. "עמק עכור" יהפוך ל"פתח תקווה". זהו יסוד וסוד קיומו של עם ישראל. "וארשתיך לי לעולם".
דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון