פרשת תזריע: נעשה את האדם

דיני לידת בן זכר פותחים את הפרשה, ואחד מהם הוא המילה. מה הקשר בין הברית שעובר הבן שנולד לבין פרשת השבוע מהשבוע שעבר: "שמיני" ?

חדשות כיפה הרב יונתן זקס 04/04/16 10:55 כה באדר ב'

פרשת תזריע: נעשה את האדם
יחצ, צילום: יחצ

דיני לידת בן זכר פותחים את הפרשה, ואחד מהם הוא המילה. מדוע דווקא מילת העורלה, מכל המצוות, היא המסמלת את הברית? ומדוע ביום השמיני? כזכור לנו זה מקרוב, פרשת השבוע שעבר היתה פרשת 'שמיני' - משום שהיא עסקה בחנוכת המשכן שאירעה ביום השמיני. שמא יש קשר בין שני עניינים אלה שנבחר להם היום השמיני?

קצה חוט לפתרון מספק לנו מדרש יוצא דופן המתעד מפגש בין המושל הרומי טיניאוס רופוס, "טורנוסרופוס", לבין רבי עקיבא.

שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: איזה מעשים נאים: של "הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם?" אמר לו: "של בשר ודם נאים". אמר לו טורנוסרופוס הרשע: "הרי השמים והארץ, יכול אתה לעשות כהם?" אמר לו רבי עקיבא: "לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות, שאין שולטין בהן, אלא בדברים שהן מצויין בבני אדם". אמר לו [טורנוסרופוס]: "למה אתם מולים?" אמר לו [רבי עקיבא]: "אף אני הייתי יודע שאתה עתיד לומר לי כן, לכך הקדמתי ואמרתי לך: מעשה בשר ודם הם נאים משל הקדוש ברוך הוא".

הביא לו [רבי עקיבא] שיבולים וגלוסקאות [לחמניות], אמר לו: "אלו מעשה הקדוש ברוך הוא ואלו מעשה בשר ודם; אין אלו נאים?!" הביא לו אניצי פשתן וכלים [בגדים] מבית שאן, אמר לו: "אלו מעשה הקדוש ברוך הוא ואלו מעשה בשר ודם אין אלו נאים?!" אמר לו טורנוסרופוס: "הואיל הוא [הקדוש ברוך הוא] חָפֵץ במילה - למה אינו יוצא [התינוק] מהול ממעי אמו?" אמר לו רבי עקיבא: "ולמה שוררוֹ [חבל הטבור שלו] יוצא בו? לא תחתוך אמו שוררו?! ולמה אינו יוצא מהול? לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא לישראל את המצוות אלא כדי לצרף בהן" [כלומר לעשות את בני האדם צרופים, מעודנים יותר].

השיחה אולי מוזרה, אבל היא הרת משמעות. כדי להבינה עלינו לשוב אל ראשית כל הזמנים. כזכור, אחרוני הנבראים ביום השישי לבריאה היו אדם וחוה. על פי מדרש חז"ל, עוד באותו יום שישי הם חטאו בחטא עץ הדעת וגורשו מגן עדן; אולם אלוקים השהה את ביצוע גזר הדין הזה ביממה נוספת, כדי לאפשר לאדם ולחוה לשהות בשבת בגן עדן. בהגיע יום השבת אל סופו הגיע זמנם לצאת אל העולם שמחוץ לגן - באפלת הלילה. ריחם עליהם אלוקים ולימד אותם להדליק אש. לכן אנו מדליקים בצאת השבת את נר ההבדלה ומברכים "בורא מאורי האש": לא רק כדי לציין את סוף השבת, אלא גם להראות שאנו מתחילים את ימי המלאכה באור האש שה' לימד אותנו להעלות.

נר ההבדלה מייצג אם כן את אורו של היום השמיני - המייצג את תחילתה של היצירתיות האנושית. כשם שאלוקים פתח את יום הבריאה הראשון במילים "יהי אור", כך בתחילת היום השמיני הוא הראה לבני האדם איך יוכלו גם הם ליצור אור. היצירתיות האנושית נתפסת אפוא בתורה כמקבילתה של היצירתיות האלוקית, וסמלה הוא היום השמיני.

זאת הסיבה לחנוכת המשכן ביום השמיני. כפי שציינו נחמה ליבוביץ' ואחרים, ישנה הקבלה מובהקת בין לשון התורה בתיאור בריאת העולם בידי אלוקים לבין לשונה בתארה את בניית המשכן בידי בני ישראל. המשכן היה מיקרוקוסמוס. עולם בזעיר אנפין. כך יוצא שספר בראשית מתחיל וספר שמות נגמר בתיאורי יצירה: הראשונה בידי אלוקים, השנייה בידי בני ישראל. היום השמיני הוא הזמן שאנו מציינים בו את התרומה האנושית לבריאה.

בדיוק מאותה סיבה, גם ברית המילה נעשית ביום השמיני. אנו מאמינים שכל החיים באים מאת ה', ובכל זאת, כדי לסמן שילד יהודי זכר נכנס בברית עם ה' נדרשת פעולה של האדם: מילת העורלה. להבדיל מהברית האוניברסלית שכרת אלוקים עם האנושות כולה באמצעות נוח, בברית הייחודית שכרת עם אברהם ולאחר מכן עם משה ובני ישראל ישנה הדדיות. את בריתו עם נוח כרת אלוקים באופן חד־צדדי. תוכנה היה שבע מצוות בני נוח. האות שלה היה הקשת. אבל אלוקים לא ביקש מנוח דבר, אפילו לא את הסכמתו. אמונת ישראל מגלמת צירוף ייחודי בין אוניברסליות לפרטיקולריות. להיות אדם פירושו להיות מחויב לכללים. אך להיות יהודי פירושו להיות מחויב לדבר נוסף: להיות חלק מברית הדדית עם ה'. ה' קורא לנו, ואנחנו נענים. ה' מתחיל את המלאכה, ואנחנו נקראים להשלימה. את זאת מייצג מעשה ברית המילה. הקדוש ברוך הוא לא ברא את האדם הזכר נימול, כי הוא רצה להשאיר את מעשה המילה לנו, כאות שאנו ניתֵן לבריתנו איתו.

מכאן נבין את עומק משמעות שיחתם של רבי עקיבא והמושל הרומי. לדידם של הרומאים, היוונים, ועמי העולם העתיק בכלל, האלים מצויים בטבע. ביהדות, לעומת זאת, אלוקים נמצא מעבר לטבע, ומשאנו באים עמו בברית גם אנו חורגים אל מעבר לטבע. מתוך כך, לא כל דבר טבעי הוא בעינינו טוב. כפי שהתנסח בפי קתרין הֶפּבּורן בדַבּרה אל הַמְפְרי בּוֹגַרט בסרט 'המלכה האפריקנית': "הטבע, מר אוֹלְנַט, הוא מה ששָמו לנו על הארץ כדי שנגדַל מעליו".

האמונה שאלוקים מאמין באדם, הוא אשר ייחד את היהדות. הוא גם יסודו של רעיון היום השמיני, היום שאלוקים שלח בו את בני האדם אל העולם כדי שיהיו שותפיו במלאכת הבריאה.

האדמו"ר מגור, רבי אברהם מרדכי אלתר, שאל למי אמר אלוקים בבריאת העולם בגוף ראשון רבים "נעשה אדם בצלמנו", והשיב שאלוקים אמר זאת לאדם עצמו. הוא אמר לאדם: הבה נעשה יחד, אתה ואני, את האדם.

התרגום באדיבות הוצאת מגיד, המאמר מתפרסם בכל שבת בעלון קרוב אליך.

הרב יונתן זקס, רבה הראשי לשעבר של בריטניה, פרופ' בקינגס קולג' בלונדון, באוניברסיטת NY ובישיבה יוניברסיטי.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן