האם יש משהו יותר גדול מלפגוש את אלהים? השבוע אברהם מקבל אורחים ועל זה אומרת הגמרא (שבת קכ"ו) "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה". אברהם היה בעיצומה של שיחה עם האל, והוא עוזב מעמד נבואי נשגב זה בשביל אורחים שיכולים לבוא פעם אחרת?
עוד מציין המדרש שהאורחים נראו לו כפחותים ביותר המשתחווים לאבק רגליהם, בעבור אנשים כאלה שווה להפסיק נבואה שהיא המעמד הכי נשגב אליו בן אנוש יכול להגיע?
מסביר המהר"ל נתיב גמילות החסדים: "הכנסת אורחים - מפני שנברא בצלם ודמות אלקים נחשב כבוד השכינה עצמה... כי הקבלת פני שכינה אינו רואה השכינה בעצמה כי לא יראני האדם וחי, והכנסת אורחים הוא מכבד האדם כאשר באו אליו פנים חדשות, והוא מתחבר לגמרי לצלם אלקים. ודווקא פנים חדשות, כמו האורח שמכניס אותו לביתו והוא מתחבר אליו עתה, דבר זה נחשב כאילו התחבר לשכינה, ואלו דברים עמוקים מאד" הסבר: למרות הגודל שבפגישה עם ה' דרך נבואה, מפגש זה הוא מופשט, תאורטי במידת מה ומגיע דרך כח הדמיון. בעוד המיפגש עם צלם אלהים באדם ממשי הוא פגישה עם השכינה עצמה והוא מתחבר לגמרי אל שכינה זו. דוגמא נוספת לערך האחווה האנושית שגדול משם ה' הוא בפרשת סוטה, בו נמחק שם ה' למען שלום בית. כי שם ה' הכתוב בחיי בני זוג אוהבים, גדול יותר משם הכתוב על קלף למרות קדושתו. השכינה עצמה היא צלם אלוהים המתגלם ושוכן בבני אדם חיים.
המשמעות של מסר זה לחיי היום-יום של כל אחד מאתנו היא עצומה. האם אנו רואים בכל אדם בו אנו נפגשים את השכינה, האם אנו מתייחסים אליו בהתאם? האם אנו רואים בבן /בת הזוג שלנו או בילדים את השכינה עצמה ממש?
איך אנו מרשים לעצמינו לפגוע באנשים, הרי זו פגיעה בשכינה? "א"ר חנינא כל הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועה של שכינה" (סנהדרין נ"ח), ומסביר הרב קוק "בכל אחד ואחד מישראל, מגדול ועד קטן, אור אלוקים חיים ביפעת קודש בוער ומאיר, וכל הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועה של שכינה. הדמיון הרואה בהופעתו של כל אחד מישראל הופעה אלוקית משוכללת, הוא תולדה של הניצוץ הנבואי..." (אורות עמ' קע"א).
אם בכל אחד יש שכינה, מצד זה יש לכבד קטן כגדול. האם כשאתה פוגש את השכן אתה מאיר לו פנים? האם אתה מקדים שלום לשומר בקניון? האם אתה מתייחס בכבוד לכל אדם בקהילה או אומר מכבד רק עשירים או מקובלים? אברהם אבינו התייחס בכבוד לפחותים ביותר למרות שהיו לו מספיק תירוצים למה לא, הוא היה חולה, אחרי ברית מילה בגיל מבוגר, והוא גם אדם מכובד וזה לא יאה לאדם במעמדו....
אבל אברהם אבינו לא מחשב חשבונות שכאלו, כשהוא רואה אנשים הוא רואה שכינה, ורץ לקראתם. שנזכה שאברהם יהיה באמת אבינו, ונראה השכינה בכל אחד ואחת. או אז, באמת תשרה השכינה בארץ ממש.
הרב בצלאל ספרא הוא מנהל תוכנית “יחד - זהות יהודית בקהילה”, מבית "אור תורה סטון"