מן המפורסמות הוא, שמנהיג אמיתי חייב לשמש דוגמא ומופת לאנשים, שאותם הוא מנהיג. דבר זה בא לידי ביטוי, באופן המשמעותי ביותר, בעבודה החינוכית של המנהיג. כל הורה, אב או אם, נחשבים כמנהיגים עבור הילדים אותם הביאו הם לעולם.
ההורים אמורים להשתדל לחנך את ילדיהם לערכים של דרך ארץ, סבלנות, סובלנות, התחשבות בזולת, התנדבות וסיוע לנזקקים ועוד.
אמנם, לצד ההצלחות הרבות, ישנם גם, לפעמים, רגעים מסויימים של כישלונות. גם המחנכים בבתי הספר והמדריכים בתנועות הנוער, מחוייבים לעבודה חינוכית משמעותית, במסגרת עבודתם או שליחותם החינוכית.
חרף המורכבות שבעבודת החינוך, תנאי הכרחי להצלחתו של החינוך, הוא הדבקות והעקביות של המחנך בדרכו החינוכית והאמונה שניתן לחנך ולשנות כל אדם, גם לדברים מאוד גדולים ומשמעותיים.
הנקודה החינוכית שנביא להלן, משמשת מסר חשוב לכל המנהיגים ואנשי החינוך, בכל המסגרות החינוכיות הקיימות בארץ ובעולם.
הבה נסביר!
אחת הפרשיות המרכזיות בפרשת מטות, היא פרשיית בני גד ובני ראובן.
בני ישראל עומדים לפני הכניסה לארץ ישראל והנה, באים בני שבט גד ובני שבט ראובן אל משה ומבקשים ממנו רשות לא להיכנס אל ארץ ישראל, אלא להישאר בעבר הירדן וזאת בשל העובדה, שיש להם המון צאן ובקר, שלא יוכלו לגדל כראוי וברווח בארץ ישראל.
או אז, מתנהל דיון רציני בין בני גד ובני ראובן לבין משה.
אני מבקש להוכיח, כי בסיכומו של הדיון המתנהל ביניהם, מצליח משה רבינו לחנך את שני השבטים הללו לבחור בסדר עדיפויות נכון בחיים.
בפרק ל"ב פס' א', מופיע הפסוק הבא:
" וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה".
לעומת זאת, אצל אברהם אבינו, כתוב בספר בראשית, פרק י"ג פס' ב':
"ואברהם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב".
לכאורה, בעיון שטחי בפסוקים הללו, אין הבדל בין תיאור העושר של בני גד ובני ראובן לבין הפסוק, המתאר את עושרו של אברהם.
רש"י בפרשתינו מלמד, כי קיים הבדל גדול ומהותי מאוד ביניהם. יש לשים לב, כי אצל בני גד ובני ראובן, הרכוש, המקנה, מוזכר לפני השם של השבטים ואילו אצל אברהם, מוזכר קודם שמו של אברהם ורק אח"כ מתואר עושרו.
רש"י מלמד אותנו, כי הרכוש הרב והמקנה, הקיים ברשותם של בני גד ובני ראובן, היה חשוב להם יותר מכל דבר אחר, אפילו יותר מאנשי ביתם.
לא כן הדבר אצל אברהם. אברהם יודע מהו סדר העדיפויות הנכון ולכן התורה מזכירה את שמו ורק אח"כ את כל עושרו.
זאת ועוד! יש לשים לב לפסוק ט"ז, בהמשך הפרק, כאשר בני גד ובני ראובן מבקשים ממשה להישאר בעבר הירדן:
"...גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפינו...".
אנו רואים, כי גם כאן, מוכיחים בני גד ובני ראובן, שהרכוש שלהם חשוב יותר מבני ביתם. הם מזכירים תחילה את רכושם: "גדרות צאן נבנה למקננו" ורק לאחר מכן, מזכירים הם את בניהם ומשפחתם: "וערים לטפנו". זהו בוודאי סדר עדיפות מאוד לא נכון.
על כן, אנו רואים, כי משה עונה להם באופן מיידי ומאוד חינוכי:
אמנם, אני מסכים לבקשתכם העקרונית להישאר בעבר הירדן, אך חשוב מאוד לשנות את סדר בקשותיכם וכך אומר משה בפס' כ"ד:
"...בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצאנכם..." - קודם ערים לטף ורק אח"כ גדרות לצאן.
אמנם נראה, כי הדברים נקלטו היטב באזני בני גד ובני ראובן, מכיוון שבסיכום הדיון ביניהם לבין משה, הם עונים ומבטיחים למשה (פס' כ"ה):
"...עבדיך יעשו כאשר אדוני מצווה, טפינו נשינו מקננו וכל בהמתנו...".
נראה, כי אכן המסר החינוכי של משה נקלט באזני בני גד ובני ראובן, מכיוון שהם מזכירים את הדברים לפי סדר העדיפויות הנכון: טפינו, נשינו ומקננו ובהמתנו.
ואכן, רעיון זה מובא ע"י רש"י, בפירושו לפס' ט"ז:
"נבנה למקננו פה - חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם. אמר להם משה: לא כן עשו, העיקר עיקר והטפל טפל, בנו לכם תחלה ערים לטפכם ואחר כך גדרות לצאנכם".
מסתבר, כי משה רבינו לא היה רק מנהיג דגול אלא אף מחנך גדול. משה רבינו איננו מתייאש ושולח כאן מסר חינוכי חשוב לכולנו: חייבים לערוך סדר עדיפויות נכון בחיים - המשפחה והילדים לפני הכל ורק אח"כ, הרכוש והחפצים השונים שיש לאדם.
הכותב הוא ראש אולפנת בני עקיבא צפירה