אין זוג שלא חווה את טעמן המר של המריבות, לא תמיד מסכימים, במקרים רבים מתגלים חילוקי דעות ולפעמים העניינים קצת יורדים מהפסים ומגיעים למצבים קיצוניים ולא נעימים. הבעיה האמיתית מתחילה כאשר לא מצליחים להשלים, לחזור ולגשר על הפער שנוצר ולחזור לאהבה, אחווה, שלום ורעות. מה שמעכב ומפריע להשלים הוא הרצון של כל צד להתבצר בעמדה שלו, לראות את ה'אני' שלו כחזות הכל. כאשר בוחרים להסתכל על המציאות במבט אנוכי שכזה יכולים להגיע לעיוותים איומים ונוראים.
בפרשתנו "מטות מטעי" אנו נפגשים עם הציווי על ערי המקלט. בכל אחד מעברי הירדן, המזרחי והמערבי, צריך להבדיל שלוש ערים שאליהן ינוס כל אדם שרוצח בשגגה. הדרך היחידה להשתחרר מערי המקלט היא במות הכהן הגדול, ולכן אמרו במסכת מכות[1] שאימותיהן של הכהנים הגדולים היו מספקות לרוצחים מחיה וכסות כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו ויוכלו לשוב לבתיהם.
ומכאן נלמד מה היא אנוכיות ועד כמה היא מסוגלת להעביר את האדם על דעתו. שפלוני - ואפילו יהיה זה הכהן הגדול! - ימות, ובלבד שאני אוכל לחזור לביתי.
גם בקשר הזוגי אנו יכולים לפעמים להפליג ולהגיע למצבים קשים מנשוא, ובכל זאת להתבצר בעמדתנו, לא למחול על כבודנו, לשלם מחיר יקר ובלבד שנשאר על הגובה, שהצד השני יהיה זה שיתקפל וכבודנו ישמר. וכאשר כל אחד משני הצדדים מחזיק בדעה דומה ודואג לעצמו, הפתרון רחוק והישועה לא נראית באופק, ובכל זאת שום דבר לא ישתנה, משום שזהו כוחה של האנוכיות. כאשר רוצים להקים בית ומערכת זוגית תקינה ובריאה צריך לזכור אין 'אני', יש 'אנחנו'. רק מי שיבין את זה ויחיה כך יזכה לחיות במערכת הרמונית, בריאה ומופלאה.
הכותבת היא שדכנית בעלת משרד השידוכים דו-לב
[1]פרק ב, משנה ו