חומש במדבר זכה למספר כינויים ונדמה שהסמלי שבהם הוא 'חומש הסיבוכים'. יעקב אבינו - אביה השלישי של האומה - היה מנוסה מאוד בסיבוכים. כבר בבטן אמו נאבק עם עשו ועל פי חז"ל רק באחרית הימים ניתן יהיה ליישב את הקושי בינו ובין אחיו - "ועלו מושיעים בהר ציון לפקוד את הר עשו והייתה לה' המלוכה".
מורכבות המסע של עם ישראל במדבר מהווה אמירה חשובה לאדם - בניגוד לשיכור שרואה את העולם כשטוח וישר, רק זה שפיכח מסוגל להבחין במורכבות העולם ובקשיים הרבים שהוא מזמן לנו. האדם הפיכח אף יודע שקשיים מולידים התמודדות שרק דרכה נוכל לגלות את היכולת השלימה ביותר שלנו. המדבר צחיח ובני האדם לא מתיישבים בו ולכן דווקא כאן מוטלת על עם ישראל משימה חשובה - ליצור את החיים השלמים והתוססים ביותר. ההיעדר מעמיד אתגר חשוב של פריחה ויצירה.
נתינת התורה דווקא במדבר סיני מלמדת אותנו עיקרון גדול - עלינו להפריח וליישב את העולם ואת הנפש. חז"ל מתארים את מעמד הר סיני כמרשים עד כדי פריחת נשמתם של ישראל בכל דיבור ודיבור שיוצא מן ההר. על פי המדרש הקב"ה הוציא טל של תחיית המתים והחייה את עם ישראל בכל פעם שפרחה נשמתם. מה מתכוונים חז"ל? מדוע הגיע עם ישראל לקריסת מערכות שכזאת? אלא שבכל דיבור ודיבור זכו השומעים לרובד נוסף של הכרה וידיעה ובכל פעם מחדש זכינו כולנו לקום לתחייה חדשה ולהבין הבנה שעד עתה הייתה נסתרת מעינינו.
במעמד הר סיני הובהרה מטרתו של עם ישראל. הוא אינו עם ככל העמים אלא יצירה של הבורא שמשימתה חיבור בין העולם העליון לעולם החומרי הנמוך. מלאכה זו אינה קלה - ואף שפרחה זוהמת הנחש מהעומדים בהר סיני, הרי שחטא העגל החזיר אותנו שוב למדרגת העולם הזה. אלא שעם ישראל אינו באמת חוזר למדרגה הקודמת, אלא עולה למקום חדש של בעלי תורה. התורה היא חלק מהותי מחייו של העם. הסיבוכים מסייעים לנו לגלות שוב מהי עוצמתנו האמיתית וכיצד רק אנחנו יכולים לשלב בין חומר לרוח בצורה נכונה.
"ודיברת בם ולא בדברים בטלים" - על ידי לימוד ודיבור דברי תורה אנו משלימים את העולם ומגלים את נוכחותו של הבורא בעולם. לאחר מעמד הר סיני התורה אינה בשמיים בלבד, אלא חיה ונושמת בתוך חיינו הפרטיים והציבוריים - "ממלכת כהנים וגוי קדוש".