Warning: implode(): Invalid arguments passed in /srv/sites/kipa.co.il/public_html/cpt/maamar/single.php on line 105
על ה"אם" - כיפה

על ה"אם"

פרשתנו, פרשת הברכה והקללה, בנויה במתכונת של ´אם´. מה הכוונה?

חדשות כיפה ד"ר משה מאיר 14/05/15 16:00 כה באייר התשעה

על ה"אם"
משה מאיר, יחצ, צילום: משה מאיר, יחצ

פרשתנו, פרשת הברכה והקללה, בנויה במתכונת של 'אם':

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.

וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם, וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ...

וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה,

וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי,

אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם, וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ, וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם.

[ויקרא כ"ו]

התבנית היא תבנית פשוטה, שגורה בשפה המדוברת. למרות זאת, ראוי להתבונן בה. הופעתה בתורה, רחוקה מלהיות ברורה מאליה. תבנית ה'אם' מורה, כי ישנן שתי אפשרויות. הנה שני מופעים ראשונים של תבנית ה'אם' בתורה. המופע הראשון הוא בפרשת קין והבל:

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים, וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה'.

וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן, וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ.

וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה, וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן, לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ?

הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ. [בראשית ד']

פניו של קין נופלות, חורה לו מאוד. ריבונו של עולם מורה לו, כי פתוחות לפניו שתי דרכים: 'אם תיטיב... ואם לא תיטיב...' מאחר שפתוחות לפניו שתי דרכים, הוא יכול לבחור באיזו לילך. מאחר שהוא יכול לבחור, הוא שולט במציאות ולא המציאות שולטת בו. הנה המופע השני, היפרדותו של אברם מלוט:

וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט, וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ.

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ, כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ.

הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי. אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה.

וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה, לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה, כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר.

וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן. וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם, וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו.

אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם. [בראשית י"ג]

אברם שומט את אחיזתו, מותיר את הבחירה בידי לוט. עתה פתוחות שתי אפשרויות, והשליטה איננה שלו. אולי ארץ הימין תהיה ארצו, ואולי ארץ השמאל. זאת דרכה של תבנית ה'אם', היא פותחת שני עולמות אפשריים. למרות שבמציאות תתממש רק אפשרות אחת, בתודעה אפשר להעמיד את שני העולמות זה בצד זה. לשחק במעבר ביניהם, לבחון כיצד יראו החיים בכל אחד מהם.

כשהגיעה תבנית ה'אם' לעולמם של החכמים, הם יצרו מושג חדש - 'פרשת דרכים.' זאת נקודה טעונה, בה פורשת דרך אחת מחברתה. הנה כמה מופעים של המושג בשפתם:

אמר רבי יהושע בן חנניה... פעם אחת הייתי מהלך בדרך, וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים. ואמרתי לו: באיזה דרך נלך לעיר? אמר לי: זו קצרה וארוכה וזו ארוכה וקצרה. והלכתי בקצרה וארוכה, כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין, חזרתי לאחורי. אמרתי לו: בני, הלא אמרת לי קצרה? אמר לי: ולא אמרתי לך ארוכה! נשקתיו על ראשו, ואמרתי לו: אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם, מגדולכם ועד קטנכם. [עירובין נ"ג ע"ב]

פרשת הדרכים - היא תבנית ה'אם' - כוללת פעמים רבות את אי הידיעה. אם יש רק אפשרות אחת, אין זה משנה אם היא ידועה או לא. מכל מקום עלי ללכת בדרך הזאת, בין אם אני יודע לאן היא מובילה ובין אם לא. אך אם אני על פרשת דרכים, רק ידיעה תאפשר לי את הבחירה. הבעיה היא שפעמים רבות, אינני יודע לאן מובילה כל אחת מהדרכים.

משל, לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה, ומתיירא מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים ומחיה רעה ומן הלסטין, ואינו יודע באיזה דרך מהלך, נזדמנה לו אבוקה של אור ניצל מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים, ועדיין מתיירא מחיה רעה ומן הליסטין ואינו יודע באיזה דרך מהלך, כיון שעלה עמוד השחר ניצל מחיה רעה ומן הליסטין, ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך, הגיע לפרשת דרכים ניצל מכולם...

מהי פרשת דרכים?

אמר רב חסדא: זה תלמיד חכם ויום מיתה.

רב נחמן בר יצחק אמר: זה תלמיד חכם ויראת חטא.

מר זוטרא אמר: זה תלמיד חכם שעולה לו השמועה על פי ההלכה.

[סוטה כ"א ע"א]

כאן הוראת המושג פרשת דרכים היא התמרור הניצב בה ומורה את הדרך. עד שהגיע ההלך אל פרשת הדרכים, היה שרוי בחוסר ידיעה, משהגיע אליה - נתבררה לו הדרך. התמרור יכול להיות התלמיד החכם, האיש שחוכמתו עוזרת לפענח את הכאוטי והלא ברור שבמציאות. הוא יכול להיות יום המיתה, היום בו אין עוד עתיד לא ידוע, וחיי האדם נפרשים לפניו במוחלטות העבר. הוא יכול להיות יראת החטא, הגישה למציאות שיש בה מן הצניעות והחשש. אלה הכלים לפלס את הדרך במצבי חוסר הידיעה, להצליח לדעת למרות שאי אפשר לדעת.

הנה כי כן, תבנית ה'אם' היא פרשת הדרכים - אחת היא, ומופעיה רבים. לעיתים היא המעניקה שליטה על החיים, לעיתים היא מלווה באי ידיעה ואובדן שליטה. לעיתים יש בה תמרור מכוון דרך, ולעיתים אין. מכל מקום, היא פוצעת את המציאות לשתיים, הופכת אותה למורכבת יותר ומאתגרת יותר.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן