במרכזה של פרשת כי תשא, עומד אחד האירועים המצערים והכואבים ביותר בתולדות עם ישראל - חטא העגל. חטא חמור זה חושף בפנינו את הבעיה שהייתה לעם ישראל לאורך כל הדורות. רק לפני זמן קצר חזה עם ישראל במעמד הר סיני, בהתגלותו של הקב"ה והשכנת שכינתו על ההר, בקולות וברקים, בקדושה עצומה, והנה באה נפילה איומה של הרצון להאמין בדבר מוחשי - בעגל הזהב. עם ישראל יודע להתרומם לגבהים נפלאים, אך יודע גם ליפול למעמקים נוראיים.
התוצאות החמורות של חטא העגל היו אלה שהובילו לציווי לבנות את המשכן. התורה מציינת כי האדריכל הראשי של בניין המשכן היה בצלאל בן חור ממטה יהודה. בחירתו של בצלאל לתפקיד כה חשוב, מעוררת שתי שאלות מרכזיות:
1. חז"ל מפליגים מאוד בשבחו של בצלאל, דברים המצדיקים בהחלט את בחירתו האולטימטיבית לתפקיד מיוחד זה. אך יש עדיין לשאול, מדוע, לכאורה, לא נבחרו משה או אהרון לתפקיד חשוב זה? האם קיימת סיבה מיוחדת להעדפתו של בצלאל על פני משה ואהרון, לשמש כאדריכל הראשי של המשכן?
2. בנוסף, יש לשאול, מדוע בחרה התורה לייחס את שמו של בצלאל ולהזכיר גם את שם סבו - חור?! והרי, בדרך כלל, התורה איננה מייחסת לשמו של אדם גם את שמו של סבו אלא רק את שמו ושם אביו ואילו כאן, בחרה התורה לייחס את בצלאל לחור זקנו?! מדוע?!
חשוב לציין, כי אכן ישנם מקומות נוספים, שבהם ישנה התייחסות של שמות נוספים, מעבר ליחס של שם האב, כמו למשל: 'ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי' (במדבר, ט"ז, א'), אך נדמה לי, כי בכל מקום שאכן קיימת התייחסות כזו, ישנה סיבה מיוחדת לעצם השינוי. אשר על כן, שומה עלינו לחפש את הסיבה להזכרת שמו של חור, גם כאן.
כדי ליישב את העניין ולהשיב על שתי השאלות גם יחד, ברצוני להביא פסוק מתוך פרשתינו.
בפרק ל"ב, פס' ה' כתוב:
" וירא אהרון ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר".
הגמרא במס' סנהדרין, דף ז' ע"א, מתייחסת לפסוק זה ואומרת:
..."דאמר רבי תנחום בר חנילאי: לא נאמר מקרא זה אלא כנגד מעשה העגל, שנאמר: 'וירא אהרן ויבן מזבח לפניו'. מה ראה? אמר רבי בנימין בר יפת, אמר רבי אלעזר: ראה חור שזבוח לפניו ("ויבן מזבח לפניו" - כלומר - אהרון הבין מחור הזבוח לפניו) אמר: אי לא שמענא להו השתא עבדו לי כדעבדו בחור, ומיקיים בי 'אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא' ולא הויא להו תקנתא לעולם. מוטב דליעבדו לעגל, אפשר הויא להו תקנתא בתשובה".
הגמרא בסנהדרין שם, דנה בפסוק: 'בוצע ברך נאץ ה'" (תהילים, י', ג'), העוסק בנושא הפשרה, ומספרת הגמרא, כי חור ניסה להניא את בני ישראל מליצור את העגל ועמד נגדם בחירוף נפש. בני ישראל, שהיו מצויים באקסטאזה נוראית, הרגו את חור בשל התנגדותו החריפה לדרישתם. אהרון הכהן, צופה מהצד באותו מעמד נוראי ומחליט להיענות לבקשתם של בני ישראל וליצור עבורם את העגל. הסיבה לכך נעוצה בעובדה, שאהרון יודע, שבמידה ובני ישראל יהרגו גם אותו, אזי יתקיים בהם הפסוק: 'אם ייהרג במקדש ה' כהן ונביא' (איכה, ב', כ') ולא תהיה יותר תקומה, חלילה, לעם ישראל. לכן, אהרון מחליט להיענות לבקשת בני ישראל וליצור את העגל.
לענייננו, אנו רואים שחור הנביא, בנה של מרים, עמד כנגד העם בחירוף נפש וממש מסר את נפשו על קידוש השם, כדי שתכניתם של בני ישראל ביצירת העגל, לא תצא אל הפועל.
כדי להשלים את העניין, חשוב לציין, כי חז"ל מוצאים קשר ברור, בין בניית המשכן לבין חטא העגל:
במדרש תנחומא, פרק ח' כתוב:
"... ובו ביום אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', כדי שידעו כל האומות, שנתכפר להם על מעשה העגל... אמר הקדוש ברוך הוא: יבוא זהב שבמשכן ויכפר על הזהב שנעשה בו העגל".
עיקר בניית המשכן, אפוא, היה לכפר על חטא העגל.
נראה א"כ, כי אם הסיבה לבניית המשכן היא כדי לכפר על חטא העגל, הרי דבר ברור ומתבקש הוא, כי דווקא בצלאל בן אורי בן חור, ייבחר להיות האדריכל והבנאי הראשי של המשכן, שהרי אין מתאים יותר מבצלאל לתקן את חטא העגל באופן המושלם ביותר, כיוון שהוא מהווה שליח של סבו - חור - שעמד בחירוף נפש, כדי לסכל את יצירת העגל. זוהי, כמובן, גם הסיבה להזכרת שמו של חור בהקשר של בצלאל.
להשלמת הרעיון, חשוב לדעת, כי חז"ל מוסרים לנו, כי חור היה בנם של מרים וכלב בן יפונה.
כלב בן יפונה, כזכור לכולנו, ג"כ עומד בחירוף נפש, יחד עם יהושע בן נון, בחזרתם עם המרגלים מארץ ישראל. כלב עומד מול שאר עשרת המרגלים, משתיק את העם ואומר לכל בני ישראל, מה שהיה מאוד לא פופולארי לשמוע: 'טובה הארץ מאוד מאוד' (במדבר, י"ד, ז').
א"כ, בצלאל בן אורי, הינו הנכד של חור והנין של כלב בן יפונה, שעמדו שניהם בחירוף נפש כדי להשמיע את דבר ה', כנגד המון העם שעמד לבצע שני חטאים גדולים מאוד: חטא העגל וחטא המרגלים.
לכן, ברור מדוע מוזכר שמו של חור, סבו של בצלאל בפרשיית בניית המשכן. בנוסף, כעת גם ברור מדוע משה ואהרון אינם נבחרים לתפקיד בנאי המשכן. דווקא בצלאל הוא המתאים ביותר לתפקיד בניית המשכן, שבאה לכפר באופן המושלם ביותר, על חטא העגל, כיוון שהוא נכדו של חור ונינו של כלב בן יפונה אשר מסרו את נפשם על קידוש ה' והארץ.
הכותב הוא ראש אולפנת בני עקיבא צפירה