איך מוחים את עמלק?

על פי עמלק הכול מוטל בספק. כדי להתגבר על כך יש למחות את זכרו. אבל כיצד עושים זאת?

חדשות כיפה הרב שלמה לוי 26/02/15 11:37 ז באדר התשעה

איך מוחים את עמלק?
יחצ, צילום: יחצ

"אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים". כך מתארת התורה את יציאת עמלק למלחמה. משמעות המילה "קרך" היא 'בדרך מקרה'. עניינה של התפיסה העמלקית היא המקריות. כביכול המזל והגורל הם שמנווטים את העולם והכול מתנהל ללא משגיח. כאשר המן הרשע מחפש את היום המיוחד והמיועד להשמדת ישראל, הוא מוצא אותו באמצעות הטלת גורל. זהו ה"פור" וזהו שמו של חג הפורים.

תפיסות החיים של עמלק ועם ישראל עומדות בשני קצוות מנוגדים. תורת ישראל מאמינה שלעולם יש מטרה. ריבונו של עולם מעורב אישית בחיינו ומצד שני הוא נבדל מהעולם ואינו ניתן להשגה. זה הוא גם הלקח שנלמד מפורים- גם כשהמצב נראה עגום וחרב הכליה מונפת מעל עם ישראל, יד ד' תופיע ותשנה את המציאות מקצה לקצה.

המקובלים והבעל שם טוב מלמדים אותנו שערכו של "עמלק" בגימטריא (240) זהה לערך המילה "ספק". כוחו של עמלק לעורר ספקות באשר לאמת ולגבי חלקו של האלוקים בניהול העולם. העמלקיות נובעת מחוסר בירור של שורשי האמונה כפי שכותב הרב קוק זצ"ל (אורות הקודש א', סימן ל"ט): "צללי הספקות מתפשטים לפי אותה המדה שהאורה האלקית אינה תפוסה בפנימיות מהות החיים". כשהאמונה אינה עמוקה, הספיקות הולכים ומתגברים ומאפילים על חיינו.

עמלק מגיע על רקע הספק הנולד בלב. הוא "מקרר" את ישראל ומעצים את אותו הספק. "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם" - "שֶרָפו ידיהם מהתורה". עמלק מטיל ספק באמונה ועל כן משה צריך להיות בבחינת "ידיו אמונה" ולהפנות את מבטם של ישראל כלפי מעלה וממילא הניצחון מובטח וברור מול הספקות.

"וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיהוָה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר". בדורנו הספק העמלקי בא לידי ביטוי בגישה שהכול יחסי. גישה הגורסת שאין שום דבר מוחלט א-לוהי והכול מוטל בספק. גישה זו גם בהכרח תביא את האדם לידי מרירות - "מר" בגימטריא עמלק - היות והספק משאיר את האדם בלא קרקע בטוחה ובלא אמונה. כדי להתגבר על הספק צריך למחות את זכר עמלק מתחת השמים. כיצד מבצעים מהלך שכזה?

השנה אנו קוראים את פרשת "זכור" בשבת שבה אנו קוראים את פרשת "תצווה". בפרשה זו לא מוזכר שמו של משה רבנו. משה נקרא בדברי חז"ל "רעיא מהימנא" (הרועה הנאמן). הוא מסמל את הרועה שמלמד את עם ישראל אמונה וקישור עמוק לבורא עולם. בשעת משבר משה מצווה את יהושע לבחור אנשים שיצאו למלחמה בעמלק. אלה הם אנשים שחמושים באמונה - הנשק החזק ביותר.

"והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק. ויהי ידיו אמונה עד-בוא השמש". משה רבינו מסמל את בחינת הדעת, את ההתבוננות היוצרת שמרחיבה את עומק וגובה האמונה. משה בידיו - בכוח הביצוע שלו - מנצח בקרב, על ידי חשיפת האמונה.

אנו מוצאים בגמרא את הביטוי "משה, שפיר קאמרת" (משה, יפה אמרת). "משה" איננו שֵם האמורא המוזכר בגמרא שָם, אלא כינויו. מדוע זכה לכינוי זה? משום שבכל אחד מישראל יש ניצוץ של משה רבנו. המציאות הזאת מאפשרת לנו להתמודד עם ה"עמלק" הפנימי שבנו, על ידי הגברתה והעמקתה של האמונה.

הרב שלמה לוי, הוא נשיא הגרעין התורני וראש ישיבת ההסדר בראשון לציון

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן