מרים הנביאה מוזכרת בפתח ספר שמות בזיקה להצלתו של משה על שפת היאור, אך קיימת במקרא שתיקה מוחלטת בכל הנוגע לפועלה בהמשך תקופת השעבוד. אולם מסתבר שמעמדה כמנהיגה נוצר בתקופת השעבוד, ואף צמח לעמדת מפתח של ממש, שכן נהיר ומחוור כי בעת שירת הים, שעה שניצבה בראש הנשים, היה מעמדה כמנהיגה שמור לה זה מכבר.
הנביא מיכה מזכיר את מרים עם אחיה בזיקה ליציאת מצרים: 'כי העלתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים' (מיכה ו, ד). פסוק זה מופיע בהקשר של ויכוח ה' עם אנשי יהודה על הפרת הברית (שם, א-ח), והוא בעל זיקה ישירה לפסוק שלפניו: 'עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי' (שם, ג). ה' פונה אל העם כמי שנפגע ומבקש לדעת איזו רעה עשה להם. בשני הפסוקים הבאים הולכים ונמנים אחדים מחסדיו של ה' עם ישראל, כאות לכפיות טובתם, והראשון שבהם הוא הפסוק המזכיר את יציאת מצרים. הוראתו של כתוב זה היא שה' שלח שלושה מנהיגים לפדות את ישראל ממצרים ולהעלותם, וצורת הפועל 'העלתיך' מעוררת הד לשוני ברור לתיבה 'הלאתיך' בפסוק הקודם לו.
הנביא מיכה משקיף על שלושת האחים כמנהיגים פעילים בתהליך גאולת מצרים, ואינו מייחס להם תפקיד ספציפי כלשהו. על פי הנזכר בספר שמות (ז, א) משה הוא המושיע העיקרי ממצרים, ואהרן ממלא תפקיד משני בסיפור המכות והגאולה. משה ואהרן נזכרים כמושיעי העם ממצרים בכתובים אחדים נוספים, אולם הכתוב במיכה המציין את מרים כאחת הגואלים ממצרים הוא היחיד במקרא המבטא עניין זה.
מרים הנביאה מוזכרת בשורה של מקורות בספרות חז"ל כאחת הגואלים לצד אחיה. בהקשר זה יש לציין כי הכתוב במיכה המזכיר את משה, אהרן ומרים כשלוחים, מתבאר בספרות חז"ל וכן גם במקורות מאוחרים יותר בשני מובנים - הן בלשון עבר, כנדרש לתקופת השעבוד; והן בלשון עתיד, כמתייחס לפרק זמן מאוחר יותר, שנות הנדודים במדבר.
למרות שהכתוב במיכה ממקם את מרים בשורה אחת עם אחיה כמנהיגי העם, שמות האחים מובאים שלא כסדר הולדתם: מרים הייתה הבכירה מבין האחים, ואחריה נולדו אהרן ומשה. סדר אזכורם הוא ככל הנראה בהתאם לסדר חשיבותם וגדולתם בנבואה ובמנהיגות. אפשר להניח שהפסוק מקדים את אהרן למרים בשל פעילותו המשותפת עם משה במצרים. למרות רום מעלתה וייחודיותה של מרים הנביאה, משה רבנו היה במדרגת נבואה עילאית שאיש אינו יכול להשיג, ואהרן ומרים לא השתוו לו בנבואה, כפי שעולה מפרק יב בספר במדבר. התפיסה שדרגתו של משה רבנו בנבואה לעולם תהיה הגבוהה ביותר מבין הנביאים, נקבעה כאחד מעיקרי האמונה היהודית. אמנם במדרש התימני 'מאור האפלה' לרבנו נתנאל בן ישעיה, שנתחבר בראשית המאה הארבע-עשרה, מובאת דרשה המטעימה כי דרגתה של מרים בנבואה הייתה שווה לזו של אהרן. כמו כן, ניתן להזכיר כי לפי הנאמר ב'מדרש אספה', הייתה מרים שווה למשה ולאהרן בגדולה, ששלושתם היו פרנסים טובים לישראל.
* * *
בספרות הראשונים מצויים מקורות ייחודיים שונים בעניין היותה של מרים אחת הגואלים.
נפנה כאן לקטע בעל מיוחדות מרובה המובא בהקדמה ל'מנורת המאור' מאת רבי ישראל אלנקאוה, מחכמי ספרד במאה הארבע עשרה. בהקדמתו נזכר כי המכות ניתנו על ידי משה, אהרן ומרים: 'ומכל האומות בחר בישראל לנחלה, ולעם סגולה, לשם ולתהלה. וממצרים גאלם מבית עבדים, ויצילם מכף מעבידים, ביד חזקה ובזרוע נטויה. ותהי ידו על מצרים הויה. ויתעלל בהם בעשר מכות, על ידי משה אהרן ומרים, על רוע מעלליהם ומרים, וינער ה' את מצרים בתוך הים'. במקרא עצמו נאמר כי חלק מבין עשר המכות בא על ידי משה, חלקן היה על ידי אהרן וחלקן על ידי שניהם יחדיו. לקראת סוף תיאור המכות הן משויכות באורח מפורש למשה ולאהרן כאחד: 'ומשה ואהרן עשו את כל המפתים האלה לפני פרעה' (שמות יא, י). גם בספרות חז"ל לא נזכר כי למרים היה חלק כלשהו במכות מצרים. ייתכן שרבי ישראל אלנקאוה, בציינו שמכות מצרים באו גם על ידי מרים, נשען על מקור שלא הגיע לידינו. עם זאת, אין זה אף מן הנמנע כי מוטיב זה הוא פרי רעיונו של המחבר גופו, מכיוון שההקדמה כתובה בחרוזים, כלל הוא דמות נשית זו בשל אילוצי החריזה.
* * *
בספרות חז"ל נאמר ששעבוד מצרים הלך והתגבר שמונים ושש שנים, מהולדת מרים ועד לגאולה. אם כן, מרים נולדה אל תוך מציאות מתחדשת של החרפת הסבל, ויציאתה לאוויר העולם נרשמה ונצרבה בתודעה הקולקטיבית ככרוכה במרירות השעבוד. כבר בגיל צעיר גילתה מרים תכונות רוח עילאיות שהביאוה להתנבא. במקור רב מקבילות המובא בספרות התנאים, ואשר ידוע גם ממקורות חיצוניים מוקדמים יותר, מוזכר בווריאציות שונות תוכן נבואתה: עתידים הוריה להעמיד בן שיושיע את ישראל. וכך במכילתא דרבי ישמעאל לדוגמה אנו שומעים שמרים התנבאה ואמרה לאביה: 'סופך אתה מוליד בן שמושיע את ישראל מיד מצרים'. כשהושלך משה ליאור פקפק אביה באמיתות דבריה, נזף בה ואמר לה: 'מרים היכן היא נבואותיך', ומרים עודה 'מחזקת בנבואתה שנ' "ותתצב אחותו מרחוק"' (שמות ב, ד).
נבואתה הראשונה של מרים בילדותה הייתה על דבר לידתו של משה ושליחותו העתידית כמושיעם של ישראל. לאחר לידתו ניצבה מרים על שפת היאור על מנת למלט את אחיה מהגורל שהיה צפוי לו בעקבות גזרת הכליה על הזכרים, מה שאף היה עלול לקרוא תיגר על דברי נבואתה. מאמציה נשאו פרי וצלחו, ומרים עתידה הייתה להתנבא שוב על שפת הים כשהיא עצמה משמשת אחת הגואלים בשעת לידתו של העם.
* * *
במחשכי הגלות, בעיצומו של השעבוד, הוסיפה מרים לגלות שאר רוח ולהצמיח ולפתח את כישורי מנהיגותה, לצד משה ואהרן, כשהיא משמשת משענת לעם הנאנק תחת סבלות מצרים, עד אשר סופה שזכתה היא גופה להימנות עם גואלי העם בגאולת מצרים. וכן המשיכה היא לשמש ולתפקד כאחת ממנהיגי העם במדבר עד הסתלקותה. אולם ליציאת מצרים נודעה ונלוותה משמעות אישית מיוחדת ונוספת בעבור מרים. כל ישראל ראו את גילוי השכינה על ים סוף, אולם גאולת מצרים סתמה את הגולל לחלוטין על האפשרות לערער על דברי נבואתה המוקדמים, ושימשה ראיה מכרעת ומוכרחת למימוש נבואתה הראשונה ולהכרה בה כנביאת אמת.
המאמר הנוכחי מיוסד על מאמר רחב היקף בנושא מרים הנביאה כגואלת בגאולת מצרים. ראו יעל לוין, 'מרים הנביאה כגואלת בגאולת מצרים: עיון בספרות חז"ל ובספרות הראשונים', אשה ויהדותה, שיח פמיניסטי-דתי עכשווי, בעריכת טובה כהן, ירושלים תשע"ג, עמ' 247-259.