השבת אנו ניפגש עם אברהם אבינו עליו השלום בציווי האלוהי שנצטווה " לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ..."
מספר שאלות עולות מפסוק זה.
בשונה מנח שהתורה מספרת עליו: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ", הרי שביחס לאברהם אבינו התורה אינה מספרת לנו שום שבח או מעלה, ואינה מוסיפה גם שום תיאור על 75 שנותיו הראשונות של אברהם אבינו. השאלה השנייה שמתבקשת- כשאדם יוצא למסע הוא אמור לדעת שתי נקודות: נקודת היציאה ואת הנקודה אליה הוא אמור להגיע, התחנה האחרונה. כאן מצוין בפסוק "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". ננסה לבאר את העניין. התורה רצתה ללמד אותנו שאברהם אבינו נבחר להיות אבי האומה הישראלית ומייסדה ולא מטעם זה או אחר של צדקות או מעלה טובה, אלא אברהם נבחר מסיבה ידועה אך ורק לריבונו של עולם. עיקרון זה מלמד אותנו שהסגולה האלוהית שהייתה נטועה בשורש נשמתו של אברהם אבינו אינה ניתנת לביטול או להפרה. הקב"ה יצר ברית בין אברהם וזרעו לעתיד לבוא, מבלי שברית זו תוכל לעמוד להפרה או לביטול. לכן, התורה לא פירטה, לא ביארה ולא סיפרה את מעלותיו של אברהם אבינו על מנת שלא יעלה בדעתנו לומר שבחירה זו עומדת בזכות או בתנאי כלשהו, אלא שזוהי בחירה אלוהית נצחית הקיימת לעד ולעולמי עולמים.
ביחס לנקודת המוצא אנו נלמד בהמשך שאברהם אבינו מגיע מאור כשדים ומחרן וכשבארצות אלה שלטה ממלכת העבודה הזרה ואברהם אבינו "הופיע ממזרח שמש"- כפי שהשמש עולה ומסלקת את החושך מעל פני העולם, כך אברהם אבינו זרח בעולם של אלילות ועבודה זרה והביא את אור האמונה ומציאותו והנהגתו של הקב"ה את העולם.
אברהם אבינו יצא אל מסע, מסע חייו, למען העולם כולו. להגיע אל הארץ המיוחדת, הארץ האלוהית, ארצו של מלך מלכי המלכים הקב"ה ושם במקום המיוחד הזה תתגלה האומה הישראלית בשלמותה, בקיום התורה ומצוותיה ובבניינה של ארץ ישראל. אברהם, מרום מעלתו הרוחנית, יכל לצפות ולחוש ולראות בעיניו הרוחניות והפיזיות את המקום שאליו הוא הולך- אל ארץ ישראל. ולכן גם מבלי שהקב"ה ציין לאן עליו ללכת אברהם אבינו זיהה את המקום המיוחד הזה דרך הקדושה האלוהית המתגלה בארץ הקודש.
הכותב הוא נשיא הגרעין התורני וראש ישיבת ההסדר בראשון לציון