ויקרא- אתגר הקרבנות

כל שנה אנחנו מנסים להתמודד עם המעבר מסיפורי האבות לענייני הקורבנות, והנסיונות להתחבר לענייני הקורבנות, לעיתים רק מרחיק

חדשות כיפה הרב ליאור אנגלמן 25/03/09 00:00 כט באדר התשסט

איך נקרא את ויקרא?

כל שנה זה חוזר מחדש. עם פתיחת ספר ויקרא המפגש עם פרשיות השבוע משנה צורה, והופך ממפגש חי ומובן למפגש עלום ומרוחק. מעשי אבותינו ומידות הנפש שלהם שריתקו אותנו אליהם בעבותות אהבה במהלך ספר בראשית, כמו גם הפלא של ניסי מצרים וההליכה במדבר, תמו, ומתחילה קריאה בחומש העוסק בהרחבה בפרשיית הקורבנות, הטומאה והטהרה ושאר ענייני הקודש והמקדש. דברי התורה בשולחן השבת ובבתי הכנסת מפליגים למחוזות מרוחקים, מניחים את החטאת, העולה והאשם בין דפי החומש ומתנחמים בהגיגים על פסח, יום העצמאות וענייני ספירת העומר. דרשנים שבכל זאת ימצאו לנכון לעסוק בענייני הקורבנות ימצאו עצמם מדברים מול בעלי עיניים עצומות, לאו דווקא מתוך מאמץ להתרכזות.


אנחנו רחוקים משם מאד, מן הקורבנות. איננו מבינים דבר וחצי דבר בעבודת ה הסודית הזאת, ועל כן הפרשיות הללו מוצאות אותנו לא מוכנים ולא מאזינים. אין צורך לומר שרובנו איננו מוצאים חלל פנוי בנפש לסוג כזה של עבודת ה ולא נותר בנו בדל געגוע.


בשנים האחרונות החלו לצאת ספרים רבים המבקשים לקרב אלינו את ענייני הקורבנות דרך ההמחשה. כל המשתדלים בדבר ודאי ברוכים אבל נדמה לי כי ציורים מוחשיים של צאן ובקר העולים על המוקד כמו גם איורים של חלקי בשר מפוזרים אינם בהכרח המענה לקושי. איננו מסוגלים באמת לחבר בין השוק והאליה לבין רוממות רוח ועלייה. גם הניסיון ליצור כיסופים למקדש דרך תמונות הכהן הגדול והמחשת עבודתו ביום הכיפורים ובשאר ימים אינו עולה יפה ולעתים אפילו מרחיק עוד יותר.


מפגש פנים.

אין באמתחתי בשורות מופלאות ורעיונות פורצי דרך, ואיני מבקש אלא להניח את הקושי הזה כחומר למחשבה עבור כולנו. אוכל רק להציב פתח קטן לרעיונות גדולים.


דומני כי איננו מסוגלים לבקש קרבת ה בהיבט הטכני והציורי של הבאת הקורבנות, אך יש לנו יכולת להיפגש עם הצד האמוני-הפנימי של העבודות הללו. לימוד מעמיק על היחס בין כל עבירה לבין הקורבן שאנו מתחייבים להביא בגינהּ פותח פתח אמוני להבנה עמוקה של החטא ושל דרך תיקונו. בירור האופן בו מובא כל קורבן, אימתי כולו נשרף ומהי המשמעות של שרפתו, אימתי הוא נאכל על ידי בעליו ומהו חלק הכוהנים בו - כל אלה אינם נוגעים רק לשאלה המעשית. מאחורי כל פרט מסתתרים עולמות רחבים של אמונה גדולה הנוגעים לחיינו שלנו.


הדברים הללו אמורים גם ביחס לחלקי הספר הנוגעים לטומאה ולטהרה. זהו שוב עולם שאינו חלק מחיינו כעת, ובכל זאת הבנת עומק המושג טהרה לעומת טומאה, ליבון השאלה כיצד מטהרים את הפגמים ומהו המסלול המיועד לכל פגם - כל אלה נוגעים בעומק החיים שלנו ברגע זה ממש. אמת, אין לנו צרעת ושילוח מחוץ למחנה, אבל העובדה שבעל לשון הרע צריך לצאת להתבודדות כזו משליך על הבנתנו את התופעה וסוד תיקונה. מרתק לראות איך בכל דבר שמביא המצורע לטהרתו אנו נרמזים על הדרך למהפך שבעל לשון הרע חייב לעבור. אין לנו קורבן יולדת אבל לימוד מהותי של הקורבן שאותו היא מתבקשת להביא שופך אור גדול על יחסינו לחיים ומוות, הבאת חיים לעולם וערכם.


החיבור אל ספר ויקרא ייעשה אם כן בהבנת התוכן ולא הטכניקה, במפגש עם העומק ולא עם המעטפת החיצונית בלבד. גם הגעגוע לבית המקדש לא יכול להתבסס על החיסרון המעשי שאיש אינו חש בו. נדמה לי שיש לחנך אל מהותו של הבית הזה. ולאור סיבת חורבנו - שנאת חינם, חורבן מוסרי ושפל רוחני, יש לצייר את המקדש כמקום המהווה תיקון גמור לכל השפל הזה.


כבר כתבתי בפתח דבריי כי יותר משיש בידי תשובות אני מבקש לעורר את השאלה. בתקווה כי מענה טוב משלי יצוץ עם העיסוק בה.

המאמר המלא מתפרסם בעלון באהבה ובאמונה

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן