קנאה קדושה מול קנאה שמוציאה את האדם מן העולם

הקנאה שמוציאה את האדם מן העולם, היא שנובעת מאינטרס אישי, ושמביאה אותי לקנא במה שיש לזולת. זאת בניגוד לקנאת פנחס שעליו מעידה התורה כי הינה לשם שמיים

חדשות כיפה הרב שלמה לוי 09/07/14 19:47 יא בתמוז התשעד

קנאה קדושה מול קנאה שמוציאה את האדם מן העולם
יחצ, צילום: יחצ

פרשת פנחס פותחת באירוע משמעותי שמעלה לדיון את השאלה מה מקומה של הקנאה בחייו של האדם, והיכן היא יכולה אולי להימצא בו.

במשנה נאמר: "הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם". ובפרשת השבוע אנו מוצאים את הפסוק: "פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן, השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם... לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום".

ההסבר מציין כי הקנאה - זו שמוציאה את האדם מן העולם, היא קנאה שנובעת מאינטרס אישי ומתוך נקודת התבוננות של מדוע לאחר יש ולי חסר; זאת נקודה של חוסר שקיים אצלי שמביאה אותי לקנא במה שיש לזולת. קנאה מסוג זה מוציאה את האדם מן העולם כיוון שאותו אדם לעולם לא ימצא את סיפוקו ואת מרגוע נפשו, ולכן הוא מוציא את עצמו מן העולם בחולשה התוקפת אותו. זאת בניגוד לקנאתו של פנחס שעליו מעידה התורה כי קנאתו היא לשם שמיים בלבד ואין לו מניע אישי כזה או אחר.

אנו מוצאים במדרשי חז"ל ביטויים לכך ששבטי ישראל בקשו להעניש את פנחס ואף מלאכי השרת רצו לדחותו על שהרג נשיא שבט בישראל עד שבא הקב"ה ונתן לו "את בריתי שלום". ללמדך שרק הקב"ה יכול להעיד שהקנאה נובעת ממקום קדוש וטהור. אעפ"כ, המילה "שלום" מופיעה בפרשתנו עם ו' קטועה; כידוע האות ו' מסמלת את החיבור בין השמיים והארץ ומסמלת את ששת כוחות נפש האדם. אך למרות שכאן מתקיימים שני הדברים גם יחד, דווקא כאן אותה ו' היא קטועה. אם כן, מדוע? רצתה התורה ללמדנו שפעולה של קנאה שמגיעה באירוע חד פעמי, קטועה היא. הפעולה לא תוכל לחבר באופן שלם את האנשים לאלוהים, ולא תוכל לחבר באופן שלם את כוחות נפש האדם. סימן לכך אנו מוצאים בהקרבת הקרבנות בבית המקדש: "כל שאור וכל חמץ לא תקטירו ממנו....". השאור שקיצוני בחמיצותו והדבש שהוא קיצוני במתיקותו אינם יכולים להיות לרצון בפני ה'.

הכותב הוא נשיא הגרעין התורני וראש ישיבת ההסדר בראשון לציון

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן