מכירים את הקטע הזה אחרי ביקור אצל חברים, כשאתם יוצאים ואתם ממש מתים לדעת מה הם אומרים עליכם אחרי שהדלת נסגרה? מה אומרים עליכם הלחשושים האלה מאחורי הפרגוד? רק רגע, אבל מה קורה אצלכם, אחרי שחברים יוצאים מביתכם - האם גם אתם מאלה שסוגרים את הדלת וזורקים משפטים כמו: "כמה היא השמינה, מסכנה" או "איזה שעמום הסיפורים שלו"? אם זה קרה או קורה לכם, קחו בחשבון שבדיוק שם, על מפתן הדלת, מגיעה הצרעת שעליה הפרשה מדברת. ואני לא מתכוון למקום הפיסי - אלא למרחב הקטן שבין הפנים לחוץ.
כי המקרים הנ"ל משקפים את ההפרש בין מה שאנחנו מקרינים החוצה לבין מה שנאמר בינינו לבין עצמנו. כלפי חוץ - תקניות חברתית ונימוסים מלוטשים פחות או יותר, ובמרחב הפנימי -סיפור אחר לגמרי, משולח רסן וביקורתי עד זוב דם.
הצרעת איננה מחלת עור בלבד. שימו לב שהכהן המטהר את הנגע אינו דרמטולוג - הוא איש רוח שלא עוסק בסימפטומים אלא חותר אל השורש, כמו מאמן אישי או פסיכולוג טוב. כי הצרעת היא הביטוי של התהום הנפער בין הפנים לחוץ, ולכן היא מופיעה דווקא בשטחים האלה: בין מה שקורה בתוך גוף שלי לבין מה שמחוצה לו - על העור. ביני לבין הייצוג החברתי שלי - על הבגדים. בין המרחב של התא המשפחתי שלי לבין המרחב הציבורי - על קירות הבית.
כשאנו לא שמים לב לחוסר העקביות שבין הפנימיות לחיצוניות שלנו - הצרעת מכוונת את התודעה שלנו לפער שנוצר. הרמב"ם (הלכות טומאת צרעת 10,16) מדגיש את האופי הדינמי של מכת הצרעת: "המספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו. אם חזר בו יטהר הבית. אם עמד ברשעו עד שהות הבית משתנין כלי העור שבביתו שהוא יושב ושוכב עליהן - אם חזר בו יטהרו. ואם עמד ברשעו עד שישרפו, משתנין הבגדים שעליו. אם חזר בו, יטהרו - ואם עמד ברשעו עד שישרפו, משתנה עורו ויצטרע ויהיה מובדל ומפורסם לבדו."
כוונת הרמב"ם ברורה: הצרעת מפנה את תשומת ליבו של החוטא לתיקון העוול שהוא אחראי לו - כדי תקן את היחס הנכון בינו לבין סביבתו - היא בעצם מחצינה את מה שהיה מוחבא באינטימיות של האדם.
אבל תשומת הלב והמודעות לעבר הבעיה אינה אלא צעד ראשוני בלבד. חייבים גם לטפל במציאות ולהפוך את ה"נתק" ל"תיקון" (שמתם לב שזה אותן אותיות, נכון?). חז"ל (בראשית רבה, י"ז ו':) נתנו לנו רמז עבה בנוגע לגישה הזו:
תני ר' שמעון בן יוחאי: כיון ששמעו כנענים שישראל באים עליהם, עמדו והטמינו ממונם בבתים ובשדות. אמר הקב"ה: אני הבטחתי לאבותיהם שאני מכניס את בניהם לארץ מלאה כל טוב, שנאמר (דברים ו') "ובתים מלאים כל טוב". מה הקב"ה עושה? מגרה נגעים בביתו והוא סותרו ומצא בו סימא (מטמון, דבר שהוא סמוי מן העין).
יש כאן גישה מהפכנית לטיפול בנגעי ופגעי הנפש: הבעיה - היא היא הפתרון. למעשה, כשמופיע סימפטום וכאב נפשי - חדירה אל אותו כאב תמיד מגלה אוצרות ומטמונים נפשיים בלומים. תיקון הבעיה מאפשר תמיד ביטוי חדש של כוחות נפשיים שהיו אצורים עד כה.
הנגע והכאב הם תוצאה של הקרע בין הפנימיות לחיצוניות. הצרעת מפנה את המודעות לנתק ודווקא מאפשרת לנו לתקן ולגלות את האוצרות הפנימיים החבויים בתוכנו - איזו תכנית... יאללה, לעבודה!
הכותב הינו מאמן אישי וזוגי ליצירת שינוי משמעותי, מטפל בדמיון נובע, מרצה ומנחה סדנאות.