על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית את ישראל

ברדתו מן ההר שומע משה קולות במחנה. הוא משליך את לוחות האבן ומשברם ומשאיר את בני ישראל ללא עשרת הדברים וכנראה גם ללא התורה והמצווה שכתב ה' להורות את בני ישראל

חדשות כיפה מאיר דויטש 04/02/16 10:33 כה בשבט התשעו

על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית את ישראל
מאיר דויטש, צילום: מאיר דויטש

בני ישראל מקבלים את התורה והמצווה בנעשה ונשמע. בפרשתנו, פרשת "משפטים", אחר מעמד הר סיני של השבוע הקודם, בסוף הפרשה, מצווה ה' את משה שיעלה אליו ההרה. משה עולה בצווי ה' להר כמו שנאמר: "ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם."[1] משה מקבל מה' בהר שני לוחות אבן, "והלחת מעשה א-לוהים המה",[2] ובנוסף ללוחות, כאמור, מקבל משה את התורה והמצווה אשר כתב ה' להורות את בני ישראל.

הלוחות הם לוחות אבן, לא קלף, לא פפירוס, אלא לוחות אבן כבדים.

ברדתו מן ההר עם לוחות האבן שומע משה קולות במחנה. הוא משליך את לוחות האבן ומשברם. מעשה זה של משה משאיר את בני ישראל ללא עשרת הדברים שעל שני הלוחות וכנראה גם ללא התורה והמצווה שכתב ה' להורות את בני ישראל.

לאחר זמן חוזר ה' אל משה: "ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לחת אבנים כראשונים וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשונים אשר שִברת".[3] אנו רואים כי לוחות אבן אלה, השניים, היו לוחות אבן שנחצבו וסותתו במדבר על ידי משה, לוחות ארציים, שלא כלוחות הראשונים שהיו מעשה א-לוהים, לוחות שמימיים.

נמשיך במעשה - לאחר שמשה חוצב ומסתת את האבנים לשני לוחות, הוא עולה שוב ההרה, אבל הפעם עליו להעלות להר את שני לוחות האבן הכבדים שחצב. ה' כותב על הלוחות הארציים את עשרת הדברים.

אם כן, יש לנו עתה לוחות חדשים, אומנם ארציים ולא שמימיים, אבל מה קורה לתורה ולמצווה שניתנו עם הלוחות הראשונים? אנו רואים כאן שינוי.

בעליית ההר הראשונה של משה אומר לו ה' כי הוא עומד לתת לו מלבד לוחות האבן גם את התורה והמצווה אשר כתב ה' להורות את בני ישראל: "ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם". האם ברדתו הראשונה מן ההר ראה כנראה ה' וגם משה, כי למרות ההתחייבות של בני ישראל בנעשה ונשמע אין אפשרות לבני אדם ארציים לקבל את הנורמות והמצוות השמימיים? משה שובר את הלוחות וכנראה ה' חוזר בו מהתורה והמצווה השמימיים. לדעת רבותינו שבירת הלוחות הייתה בפקודת הקב"ה: "רבי אלעזר בן עזריה אומר לא שבר משה את הלחות אלא שנאמר לו מפי הגבורה[...] רבי עקיבא אומר לא שבר משה את הלחות אלא שנאמר לו מפי הגבורה".[4]

בעלייתו השנייה של משה להר הוא עולה עם לוחות האבן הארציים, עליהם כותב ה' את הדברים שהיו על הלוחות השמימיים, אבל אין הוא נותן למשה את התורה והמצווה. ה' אומר למשה: "כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית את ישראל".[5] על פסוק זה כותב ספורנו: "אף על פי שקודם העגל אמרתי לתת לך את לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי, עכשיו שחטאו אתה פסול לך הלוחות וכתבתי ולא אתן לך גם כן את התורה והמצווה אשר כתבתי, אבל כתוב לך אתה".[6] מעניינים גם דברי הרמב"ן על פסוק זה. הוא כותב: "כתב לך את הדברים האלה: צוה שיכתוב ספר ברית ויקרא אותו באוזני העם ויקבלוהו עליהם בנעשה ונשמע כאשר עשו בראשונה. כי כל המעשה אשר היה בלוחות הראשונות ירצה לשנותו עמהם בלוחות השניות, ואין ספק שעשה כן. והנכון בעיני כי בעבור שישראל הם החוטאים והעוברים על הברית, הוצרך הקב"ה לחדש להם ברית חדשה שלא יפר הוא להם בריתו" וכאן ממשיך הרמב"ן : "ואמר למשה שיכתוב התנאין".

הברית בין הקב"ה לבין עמו ישראל נעשתה, בצווי א-לוהי, אבל לפי התנאים של משה, לפי התורה והמצווה שכתב משה, זאת אומרת לפי הנורמות של בני אדם.

ה' כותב את עשרת הדברים בלבד, כמו שכותב האבן עזרא: "כי השם לא כתב רק עשרת הדברים"[7], ומצווה על משה, המכיר את בני ישראל, לכתוב את הדברים האלה, ודברים אלה שכותב משה מהווים את הברית אשר כרת ה' עם בני ישראל. אנו רואים כי התורה היא תורת משה, וה' אומר מפי נביאו: "זכרו תורת משה עבדי אשר ציויתי אותו בחרב על כל ישראל חקים ומשפטים".[8] כאשר במשלי נאמר: "בני תורתי על תשכח ומצותי יצור לבך"[9] מוצא הרלב"ג לנכון לפרש זאת: "בני אל תשכח תורתי והיא תורת משה וקראה לה תורתי לפי שהיא מסודרת מחכמת השם יתברך".

ברצוני לגעת בנושא נוסף של הלוחות. בפרק לב פסוק טו נאמר: "ושני לוחות העדות בידו, לוחות כתובים משני עבריהם, מזה ומזה הם כתובים".

יש דעות שונות מה הפירוש משני עבריהם, לא אכנס לכולן אולם זו שבמסכת שבת (קד, א) הפליאה אותי.

אמר רב חסדא: מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין. ואמר רב חסדא: כתב שבלוחות נקרא מבפנים ונקרא מבחוץ, כגון נבוב - בובן, (רהב - בהר), +מסורת הש"ס: [בהר רהב]+ סרו - ורס - כמו במראה.

מה שאני למד מברייתא זו הוא כי בבבל, לפחות בתקופתו של רב חיסדא, שהיה דור שני של אמוראי בבל (225-250 לספירה), העברית נכתבה בכתב אשורי, דהיינו הא-ב של ימינו.

כמאה שנים קודם, בתקופת מרד בר-כוכבא (132-135 לספירה), שימש הא-ב העברי (העתיק) בא"י ובכיתוב על המטבעות שטבעו בשנות המרד.

לאור האמור בפסוק אני שואל: האם לא נראה לפי הפשט כי הכוונה בנאמר "מזה ומזה הם כתובים" הוא כי בשני הלוחות לא היו שני דפים כתובים מצד אחד בלבד, אלא ארבעה עמודים, כתובים משני עבריהם של הלוחות, שניים שניים בכל לוח כמו שכתוב: "לוחות כתובים משני עבריהם, מזה ומזה הם כתובים". מדוע רבותנו מפרשים משני עבריהם ככתב חלול? הרי גם לפי רב חסדא לא היתה אפשרות לקרוא הכתוב מהצד השני כי הוא נכתב בצורת מראה. האם הם חיפשו בלוחות נס של האותיות מם סופית וסמך?

אחרי קביעת רב חסדא כי מם וסמך בנס הן עומדין, נשאלת השאלה: באיזה כתב ניתנה התורה?

האם היה בזמן מתן תורה כתב אשורי? האם הלוחות נכתבו בכתב אשורי? אולי הם נכתבו כמו שנכתבו חוקי המורבי, שהם היו חרוטים על לוחות אבן? או שמא בכתב עברי? אם בכתב עברי, אז לא היה צריך נס לאותיות מם (סופית) וסמך, אבל היה צריך נס לאותיות אחרות.

דבר הכתב נדון על ידי רבותינו והרוצה יעיין בכתובים. אזכיר ברייתא אחת (סנהדרין כא, ב):

אמרמר זוטרא ואיתימא מר עוקבא:
בתחילהניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש,
וחזר וניתנה להם בימי עזרא בכתבאשורית ולשון ארמית,
ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש,
והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי.

כאן מקשים:

1. לפי דעת מר זוטרא שהתורה נתנה בכתב עברי, קשה הרי לכתב עברי אין תגין.

2. לפי ברייתא זו קשיא, דאיך אפשר לומר שהתורה נתנה בכתב עברי? דהא אמרינן (שבת ק"ד א): אמררב חסדא: מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היועומדין.ודבר זה לא תמצא רק בכתב אשורית.

3. ועוד הקשו על זה, דאיך אפשר לומר שהתורה נתנה בכתב עברי, ועזרא היה משנה הכתב? ואיך אפשר זה, והלא כתיב אלה המצוות, ואמרו ז"ל (שבת שם) שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה, ואפילו אותיות מנצפ"ך?

אבל גם הברייתא עצמה מפליאה! לפי הגמרא היו שני מתן תורה, זו של משה וזו של עזרא. ומפליא יותר שבני ישראל לא אימצו לא אף אחת מהן אלא "ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש".



[1] שמות כד, יב

[2] שם לב, טז

[3] שם שם, א

[4] מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ב ד"ה זה אחד

[5] שמות לב, כז

[6] ספורנו שם

[7] שמות (הפירוש הארוך) כד, יב

[8] מלאכי ג, כב

[9] משלי ג, א

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן