בתחילת פרשתנו מסופר על דיני עבד עברי. חז"ל (מובא ברש"י שמות כא, ב) מבארים שעבד עברי נמכר לעבד על ידי בית דין, כתוצאה מכך שהוא גנב ולא היה לו מה לשלם. דין זה נלמד מתוך הפסוק, המובא בהמשך הפרשה (שמות כב, ב): "אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ". היחס לגנב דורש התייחסות מיוחדת, ננסה לעמוד עליה כעת, לשם כך נקדים בסיפור.
הרב שלמה קרליבך נהג לספר כמה פעמים סיפור על דרכו של הבעל שם טוב לגנבים. הוא סיפר שהיה פעם במז'יבוז' יהודי שקראו לו "מוישל'ה גנב". שם זה הוא קיבל משום שהיה גנב מפורסם. לאחר שהיה גונב היה מגיע לבעל שם טוב ומבקש ממנו להתפלל עליו שלא יתפסוהו.
הבעש"ט היה מחבק אותו ומתפלל עליו שלא יתפסו אותו, וכך לעולם לא תפסוהו. בעקבות ההיכרות עם הבעש"ט מוישל'ה החליט שהוא יגנוב רק מעשירים. ולאחר כמה פעמים שהגיע לבעל שם טוב החליט שהוא מפסיק לגנוב לחלוטין. אלא שיום אחד הגיע צאר רוסי עשיר לעיירה, ומוישל'ה לא הצליח להתגבר על עצמו וגנב ממנו 30 רובל.
מיד אחר הגניבה רץ מוישל'ה לביתו של הבעש"ט שיתפלל עליו שלא יתפסו אותו. אבל הבעש"ט כבר נפטר לעולם שכולו טוב. מוישל'ה לא ידע מה לעשות. וביקש ברכה מאחד התלמידים ממשיכי דרכו של הבעל שם טוב שיברך אותו שלא יתפסו אותו. אך התלמיד צעק עליו: "גנב!? לעולם לא אברך גנב! עוף מכאן! ותתבייש לך!"
מוישל'ה, שבור כולו, הלך לבית הקברות לבקש על עצמו מול קברו של הבעש"ט, הוא הגיע לשם ובכה: "רבי, מה אעשה? נותרו רבנים רק לצדיקים, אין עוד רבנים שיודעים להתפלל גם על גנבים שכמוני!".
בעודו בוכה מוישל'ה נרדם, וראה את הבעש"ט בחלום. שאמר לו: "לך לנכדי, רבי אפרים, שגר בעיירה סדליקוב הסמוכה, ותבקש שיתפלל עליך, הוא יודע להתפלל גם על גנבים".
מוישל'ה התעורר משנתו והלך מיד למצוא את ר' אפרים. כשהגיע לר' אפרים ביקש ממנו שיתפלל עליו שלא יתפסו אותו. ר' אפרים חיבק אותו, ובירך אותו שלא יתפסוהו המשטרה, וכך אכן היה. ומאז מוישל'ה החליט שהוא כבר לא יגנוב לעולם. ומספרים שהוא ההפך להיות צדיק גדול ונסתר.
גישתו של הבעל שם טוב הייתה להאמין גם ברשעים וגם בגנבים, ומתוך זה שהיה מקרבם באהבה רבה, גם הרשעים היו חוזרים בתשובה.
הרב שלום משאש, שהיה רבה הראשי של מרוקו ולאחר מכן רבה הראשי של ירושלים (חי בין השנים תרס"ט-תשס"ג (1909- 2003 למניינם)), כותב כעין זה בספרו 'וחם השמש' על פרשתנו:
"מחפש הקב"ה עצה טובה לבנו הגנב, על כן אמרה תורה למכור אותו, כי כמו שבמלכות דארעא מושיבים את הגנב בבית הסוהר, זה לא משפיע לטובה על הגנב, להיפך בבית הסוהר הוא נפגש עם עוד גנבים אחרים ומוסיף ללמוד מהם, וכשיצא מבית הסוהר ואין לו פרנסה מוכרח הוא להיות גנב, וגם בזמן שהוא בבית הסוהר, מה יעשו אשתו ובניו כדי לחיות, מוכרחים להיות גנבים.
אבל התורה הקדושה, אמרה למכור אותו ומסתמא ימכרוהו בית דין לאיש הגון, ובשש שנים ילמד שם נימוס ודרך ארץ ומידות טובות, כי יראה שם איך הבנים מתנהגים, ושם גם כן יהיה לו מה לאכול, ולא יצטרך לגזול, וגם יראה איך מכבדים אותו... ואמרו רז"ל בירושלמי, שאם יש לו כר אחד, יתנו לעבד, והוא ישן בלא כר, ומכל זה יבוש מלהיות גנב, ואחר שש שנים דואגת התורה עבורו שלא יהיה גנב, ואמרה "הענק תעניק לו מצאנך" וכו' כדי שיהיה לו להתפרנס, ובזמן עבודתו חייב האדון לזון אשתו ובניו כדי שלא יהיו גנבים".
מלמדנו הרב משאש שהתורה לא מנסה רק לדאוג לצדיקים שיהיה להם טוב, ומורה להכניס את הגנבים לכלא, אלא היא דואגת שגם לאנשים שנפלו בקושיים וניסיונות, יש לנסות להדריכם ולחנכם לחזור לדרך הראויה והטובה.
וכן מסופר בגמרא (ברכות דף י עמוד א) שהיו שכנים בריונים לתנא הקדוש ר' מאיר. אותם שכנים היו מצערים אותו ואת משפחתו. ראה ר' מאיר שהגיעו מים עד נפש, ואינו מסוגל עוד לסבול את התנהגותם, ורצה להתפלל עליהם שימותו. אמרה לו ברוריה אשתו: "כתוב בפסוק "יתמו חטאים מן הארץ" ולא כתוב "יתמו חוטאים", תתפלל עליהם שיחזרו בתשובה!". ואכן ר' מאיר התפלל עליהם שיחזרו בתשובה. ואותם שכנים חזרו בתשובה שלימה.
שנזכה להתייחס נכון לאותם אלו שנפלו וסטו מדרך הישר. להדריכם ולכוונם לדרך האמת והיושר מתוך סבלנות ואמונה רבה. ודרך זה נזכה לקרבם בתשובה, ולהכניסם תחת כנפי השכינה, ונראה בישועת ה' בקרוב.